עע"מ 7371/20

תקציר

במקרה של אקרשטיין תעשיות בע"מ נ' המועצה האזורית גולן, שעניינו מכרז לאספקת מבני מגורים יבילים, נדרש בית המשפט להכריע האם יש לפסול את הצעתה של אקרשטיין בשל חריגות מהמפרט הטכני המיוחד של המכרז וחוסר ניסיון מתאים. המערערת טענה כי הצעתו של אקרשטיין חרגה באופן משמעותי מהמפרט – ובעיקר, בכך שהציעה קונסטרוקציית בטון שבה נקבעה בניה קלה יותר. עם זאת, בית המשפט קמא פסק לטובת אקרשטיין, ופירש את המפרט כספים מינימליים שניתן לחרוג מהם, כגון שימוש בחומרים איכותיים יותר כמו בטון. השופט א' גרוסקופף חלק על כך, וקבע כי המפרט מחייב ומדויק; לכן, הסטייה של אקרשטיין הצדיקה פסילה. עם זאת, השופט ד' מינץ והשופט נ' הנדל מצאו כי מסמכי המכרז תומכים בפרשנות גמישה יותר, המאפשרת הצעות החורגות ממפרט הבסיס באיכותן, ובכך פסקו נגד המערערת. הם הדגישו כי לשון המכרז אינה שוללת בנייה קונקרטית על הסף והדגישו הבהרות המעודדות יצירתיות והצעות איכותיות יותר. הם נימקו זאת בכך שפרשנותה של ועדת המכרזים עולה בקנה אחד עם מטרות המכרז ואינה פוגעת בעקרון השוויון בין המציעים, שכן משתתפים רבים, ובהם אקרשטיין, הבינו את המפרט כמינימום בלתי מחייב. לפיכך, דחה הרוב את הערעור ואישר את זכייתו של אקרשטיין. השופט מינץ ציין כי בהינתן הקשר המכרזי, הכרוך בהיבטים מורכבים ומקצועיים, וביכולתם של מציעים לפרש מונחים, אין צורך לבטל את החלטת ועדת המכרזים. השופט הנדל הביע אכזבה מכך שהמועצה לא הבהירה במפורש את המפרט במסמכי המכרז, אך בסופו של דבר הסכימה עם נימוקיו של השופט מינץ. לפיכך, תוך הכרה בעמימות פרוצדורלית מסוימת, הגיע בית המשפט למסקנה כי הצעתה של אקרשטיין עמדה בדרישות המכרז, והערעור נדחה ללא צו להוצאות, תוך הכרה בגמישות הפרשנית שמאפשר המכרז עצמו.