דב"ע לג/9 - 0

תקציר

דעת הרוב בפסק דין זה מקבלת את ערעורו של מנהל חנות נעליים, שנפגע בתאונת דרכים, על פסק דינו הקודם של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. פסק הדין הקודם דחה את תביעת המנהל לתגמולי פגיעה בעבודה כתוצאה מתאונת הדרכים. ועדת הערר קבעה כי נסיעתו של המנהל לבית מעסיקו, אף שחרגה מהסדרי העבודה הרגילים שלו, עדיין נחשבת לחלק מעבודתו. לפיכך, המנהל זכאי לתגמולי פגיעה בעבודה. עניינו של מקרה זה סובב סביב פרשנות המונח "תאונת עבודה" כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי. החוק מרחיב את הגדרת תאונת עבודה כך שתכלול גם תאונות המתרחשות תוך כדי נהיגה "לעבודה ממקום מגוריו של המבוטח... ובגלל הטיול. . . של זה". ועדת הערר הסכימה עם קביעתה של הערכאה הנמוכה יותר, לפיה סידורי העבודה הרגילים של המנהל לא כללו הסעת מעסיקו, ועל כן נסיעתו של המנהל מבית גיסו לבית מעבידו לא נחשבה "בתפקיד". עם זאת, ועדת הערר לא הסכימה עם מסקנת הערכאה הנמוכה יותר כי לפיכך לא ניתן לראות בתאונה תאונת עבודה. ועדת הערר התמקדה בנסיבות המקרה ופירשה אותן כך שהמנהל ממלא שליחות הקשורה לעבודה, אשר הוציאה אותו משעות העבודה והתנאים הרגילים שלו. הם הגיעו למסקנה כי הגורם הסיבתי לכך שהמנהל היה על הכביש בעת התאונה היה קשור לעבודה. לפיכך, ועדת הערר קבעה כי פגיעתו של המנהל נגרמה כתוצאה מתאונת עבודה ומזכה אותו בתגמולי פגיעה בעבודה. כן הורה הדירקטוריון למשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך דין, שנקבע על 300-.300 ל"י.