דב"ע נג/91 - 3

תקציר

פנייה זו נוגעת לעובד הטכניון לשעבר שביקש את המשכיות הזכויות הפנסיוניות לאחר שעבר לרשות לפיתוח נשק, רפאל. בית הדין האזורי בחיפה קבע במקור כי הטכניון יכול לדרוש תשלום עבור ההמשכיות הפנסיונית, בהתבסס על הסכמים קיימים, שהמערערת ערערה עליהם כמפלים. שני הסכמים עיקריים הסדירו מצב זה: הסכם המשכיות (1970) והסכם קרן תגמולים (1978), שניהם חייבו הפרשות כספיות מסוימות לשמירה על זכויות פנסיוניות בעת המעבר למוסד אחר. המערער טען כנגד הצורך בתשלום של 69% משכרו החודשי לכל שנת עבודה הנדרשת על פי הסכם קרן התגמולים, וראה בו מפלה ביחס לתנאים המוצעים לעובדים אחרים, כגון אלה שנשארים בטכניון או עוברים לטכניון ללא תשלומים כאלה. למרות זאת, בית המשפט מצא את התשלום סביר ולא מפלה, והדגיש כי תנאי העסקה שונים במוסדות כמו רפאל מצדיקים התחייבויות כספיות כאלה. בית הדין קבע כי אין לפסול הסכמים קיבוציים אלא אם הם כרוכים באפליה, הפרת חוק או פגיעה באינטרס הציבורי. יתר על כן, החשש הפרוצדורלי של החלפת נציג ציבור שנפטר בהרכב בתי המשפט נפתר באמצעות הוראות חוק קבועות מבלי להזדקק לדיון חוזר מלא. בסופו של דבר נדחה הערעור, וחויב המערער לשלם לטכניון הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח, תוך שהוא מאשר את החובה לעמוד בתנאי התשלום של 69% עבור המשכיות פנסיונית.