ת"א 45440-03-16

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לדחות לאלתר את התביעה בעניין שתי חלקות המקרקעין שלגביהן הסכים המנוח לפיצוי עם המבקש. הסיבה לכך היא שעילת התביעה בגין שתי חלקות אלה התיישנה עקב התיישנות. המנוח חתם על הסכמים לחלקות אלה בשנים 1990 ו-1992, שמשמעותם, על פי החוק, היא שכל תביעה חוזית הקשורה להסכמים אלה פקעה זה מכבר. המשיבים, שהם יורשיו של המנוח, יכלו להעלות טענות מטעם המנוח, אך לא הביאו כל ראיה שתתמוך בטענותיהם כי המנוח לא הבין את ההסכמים עליהם חתם או כי נפלו פגמים במסקנתם. זאת ועוד, המשיבים עצמם לא היו צד להסכמים ועל כן אין להם מעמד לבקש את ביטולם, גם אם ההסכמים נחתמו בטעות או בעושק, דבר שלא הוכח. בית המשפט מדגיש כי צדדים להסכמים חייבים להיות מסוגלים להסתמך עליהם, ופתיחה מחדש של הסכמים מלפני שנים רבות תפגע ביציבות מערכת המשפט. הדבר נכון במיוחד במקרה דנן, בו המנוח מעולם לא העלה כל בעיה עם ההסכמים במהלך חייו, וטענות המשיבים אינן נתמכות בראיות כלשהן. התביעה תימשך רק לגבי חלקה 24, גוש 17395, שאינה כפופה להסכמים חתומים כלשהם. כן חויבו המשיבים לשלם למבקש בגין בקשה זו, בסך 2,500 ₪.