בג"צ 492/11

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בעתירה שעניינה נסיגה מהסדר טיעון בתיק פלילי שבו מעורב נאשם שהורשע בסיוע לעבירות חמורות. המתלוננים, הוריו של אביב אילוז, לא הגיבו ולא נכחו בדיון. הסדר הטיעון, שהוסכם בתחילה בין הצדדים, כלל הרשעה תמורת 15 שנות מאסר. עם זאת, פרקליטות המדינה שקלה מחדש את ההסכם בהמלצת בכירי המשטרה ובכוונת משפחת אילוז לעתור נגדו. ההערכה המחודשת הובילה לנסיגה מההסדר ללא עובדות או נסיבות חדשות אלא שינוי בפרספקטיבה על המקרה. בהסתמך על פרשת ארביב, בחן בית המשפט את יכולתה של התביעה לסגת מהסדרי טיעון והדגיש את חשיבות אמינות השלטון, האינטרסים של הנאשם ואמון הציבור. בית המשפט לא מצא סיבה מוצדקת למדינה לסגת מהסדר הטיעון, שכן לא היו עובדות משמעותיות חדשות או אינטרס ציבורי חזק. ההחלטה לבטל את ההסכם לא הביאה בחשבון כראוי את התמשכות המשפט או את חוסר הוודאות שבהחמרת העונש עם ההרשעה. צוינה סמכותה של פרקליטות המדינה לבטל החלטות נמוכות יותר, אך בית המשפט קבע כי ללא טעויות בוטות או נסיבות חדשות, פעולות כאלה פוגעות באמון בהסדרי טיעון. כתוצאה מכך, אישר בית המשפט את הסדר הטיעון והורה למדינה לכבד אותו. יוסטיה י' דנציגר והשופטת נ' הנדל הסכימו, ולא ניתן צו להוצאות.