ת"צ 56235-01-13

תקציר

המבקשת ביקשה לאשר תובענה ייצוגית בשם נישומי המועצה האזורית ששילמו היטל ביוב לפי חוק העזר החדש, בטענה כי ההיטל נגבה שלא כדין והוטל באופן מפלה. המבקש טען כי חוק העזר הישן לא כלל את כל רכיבי מערכת הביוב, ולכן חוק העזר החדש, שפטר את הנישומים הישנים מתשלום עבור הרכיבים הנוספים, אינו הוגן. המשיבים טענו כי חוק העזר הישן אכן כלל את כל המרכיבים, וכי חוק העזר החדש נקבע כדין וחזר על המגבלות שנקבעו בחקיקה הראשית. בית המשפט קבע כי המבקש לא הוכיח כי קיימת אפשרות סבירה ששאלות עובדה ומשפט יוכרעו לטובת הקבוצה. המבקשת לא הוכיחה כי חוק העזר הישן החריג את הרכיבים הנוספים של מערכת הביוב. נהפוך הוא, המשיבים הראו כי חוק העזר הישן כלל את כל המרכיבים. בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה המוטל על המבקש לא התקיים, שכן הוא לא זימן עדי מפתח, ומהמסמכים שהוגשו על ידי המשיבים עולה כי חוק העזר הישן מכסה את כל המרכיבים. זאת ועוד, טענת המבקש התבססה על ההנחה כי חוק העזר החדש הוא מקור ההיטל, מה שלא היה. בית המשפט הסביר כי מאז הרפורמה בחוק ההתייעלות, לרשות המים הייתה הסמכות הבלעדית לקבוע את תעריפי היטל הביוב, והמועצה לא הייתה רשאית לשנות את התעריפים. לפיכך, לתביעת המבקש, שהוגשה לאחר הרפורמה, לא הייתה עילת תביעה כנגד המועצה. בסופו של דבר, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחתה, והמבקש חויב בהוצאות הנתבעים בסך 20,000 ₪.