בר"ע 31251-08-14

תקציר

במקרה דנן בבקשת המבקש לחופשה לצורך ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, הגיש המבקש, תושב השטחים (הגדה המערבית), תביעה בטענה כי הועסק בקיבוץ בין השנים 2005 ל-2010 ללא תמורה ראויה. המבקש ביקש פיצוי משפטי בגין שכר שלא שולם לו על בסיס תביעתו בסך 150,000 ₪ בגין אי התאמות בשכר המינימום, בטענה כי שולם לו שכר חסר בשיעור של 8 ₪ לשעה. הקיבוץ הכחיש כי העסיק אותו, ועניינו של המבקש הסתמך על אישורי עבודה שהונפקו על שם הקיבוץ. לאחר שלב ההוכחות, ביקש המבקש להביא עדות נוספת של מר מג'די סלאח עוואד לתמיכה בטענותיו, בטענה כי ניסיונו של מר עוואד בעבודה ללא תלושי שכר מקביל לשלו. הבקשה נדחתה תחילה על ידי בית המשפט המחוזי, שהדגיש את הכלל הפרוצדורלי לפיו יש להציג ראיות בשלב אחד, ולא מצא הצדקה מוצדקת לעיכוב העדות. עם זאת, לאחר עיון נוסף, בית הדין לערעורים הכיר בחשיבותן של הראיות החדשות לביסוס תביעות תעסוקה וקבע כי הנסיבות החריגות מצדיקות לאפשר את עדותו של מר עוואד כדי להבטיח פסק דין הוגן ומקיף. לפיכך, בית המשפט לערעורים התיר את עדותו של מר עוואד, ונתן ארכה לשני הצדדים להגיש תצהירים קשורים, תוך התחשבות בעיכובים פרוצדורליים אפשריים ובהוצאות. פסק הדין מדגיש את האיזון בין היצמדות פרוצדורלית לבין חתירה לצדק מהותי.