עב"ל 1155/02

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב הקביעה איזה הורה יהיה זכאי לקבל קצבת ילדים מהמוסד לביטוח לאומי (המכון) בהקשר של יחסים פוליגמיים. השאלה העיקרית הייתה האם יש לספור את ילדיו של אב פוליגמי במניין החוקי שלו או במניין החוקי של כל אם, שיקבע את גובה קצבת הילדים שיש לקבל. בית המשפט קבע כי כל עוד הילדים מתגוררים עם שני הוריהם, יש למנות אותם במניין החוקי של האב, תוך קידום טובת הילדים ולא פגיעה במעמד האמהות. קביעה זו מבוססת על פרשנותם של סעיפים רלוונטיים בחוק הביטוח הלאומי, ובראשם סעיפים 67 ו-69. בית המשפט הדגיש כי הזכות להביא ילדים למניין החוקי של האב אינה נתונה לשיקול דעת אלא לזכות משפטית. כמו כן, נדונה זהותו של מקבל קצבת הילדים, כאשר הכלל הוא שהאם מקבלת את הקצבה. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי הסכמת האם להעביר את הקצבה לאב צריכה להיות מפורשת, ברורה ומשקפת את רצונה האמיתי. בהעדר הוכחה כאמור, תועבר הקצבה לאב. בנוסף, בית המשפט קבע כי הקצבה תחולק באופן יחסי בין האימהות על בסיס מספר הילדים שיש לכל אם, תוך הבטחת חלוקה הוגנת. לבסוף, נדון עיתוי תשלום הקצבה, כאשר בית המשפט החליט כי יש לשלם את קצבת הילדים המוגדלה ממועד פנייתו הראשונית של האב למוסד, שהיה ארבע שנים לפני פסק הדין, בהתאם לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי. פסק הדין גם פסק הוצאות משפט לאב. ככלל, פסק הדין מדגיש את חשיבות ההכרה באופיים המשותף של משקי הבית הפוליגמיים תוך הבטחת חלוקה הוגנת של קצבאות הילדים.