ת"צ 38231-04-20

תקציר

השופט החליט לדחות בקשה לדחיית תביעה ייצוגית על הסף. התביעה המדוברת מאשימה את המשיב, שהוא בעל המניות היחיד ודירקטור בשתי חברות, בגביית כספים במרמה מלקוחות בתואנות שווא. המבקשים, שביקשו את הדחייה על הסף, טענו כי התובעים לא סיפקו סיבה מספקת לאשר את התובענה הייצוגית, וכי הטענות נגדם סתמיות מדי וחסרות עמימות. עם זאת, השופט קבע כי בהנחה שכל טענות התובעים נכונות, קיימת אפשרות סבירה כי המשיב יישא באחריות אישית לתרמית. השופט הפנה למסמכי החברה המאשרים את בעלותו וניהולו הבלעדי של המשיב בחברות המדוברות, וזו הצדקה מספקת לדחות את הבקשה ולהמשיך בתובענה הייצוגית. השופט התייחס גם לפסיקה קודמת - פרשת אפרימוב - שעסקה בהאשמות דומות של הונאה נגד בעל מניות ודירקטור. באותו מקרה דן השופט בבקשה לאישור ודחה אותה מחוסר ראיות. תקדים זה תומך בתפיסה כי גם אם הטענות אינן ברורות מלכתחילה, עדיין יש לשמוע אותן ולבחון אותן לגופן. לפיכך החליטה השופטת לדחות את הבקשה לסילוק על הסף ולאפשר לתביעה הייצוגית להתקדם, תוך שהיא מורה למבקש השני לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין, שנקבע על סך 3,500 ₪.