רע"א 3007/02

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעור בשאלה האם ניתן להתיר פרסום כתבת תחקיר על הליכים משפטיים שהתנהלו בין ארנון מוזס לאשתו. ההליכים הראשונים, שהחלו בארה"ב ונמשכו בבתי המשפט לענייני משפחה בישראל, התנהלו בדלתיים סגורות כדי להגן על הפרטיות, בהתאם לחוק הישראלי. מוזס ביקש מבית המשפט צו שימנע כל פרסום הנוגע להליך, ובית המשפט לענייני משפחה נעתר לכך, למעט התרת אזכור קיומו של ההליך. המבקשים, ובהם העיתונאי יואב יצחק, טענו כי הכתבה התמקדה בהתנהלותו הציבורית של מוזס ולא בענייני המשפחה הפרטיים, ולכן לא פגעה בפרטיות. בית המשפט העליון פסק לטובת המבקשים, תוך שהוא מדגיש את העיקרון החוקתי של פומביות הדיונים, המעוגן בחוק יסוד: השפיטה, וציין כי עיקרון זה גובר בדרך כלל על שיקולי פרטיות, אלא אם קיימת הנחיה משפטית ספציפית הסותרת זאת. בית המשפט מצא כי המידע המיועד לפרסום אינו תיאור מפורט של הדיונים המשפחתיים הפרטיים אלא קשור לסוגיות בעלות עניין ציבורי ולהתנהלותו של מוזס. לפיכך, האיסור על הפרסום נחשב מופרז ומיותר, שכן הוא לא היה כרוך בעניינים משפחתיים אינטימיים או בפגיעה בילדים. בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים, התיר את פרסום המאמר והדגיש את חשיבות חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת על עניינים הנוגעים לאישי ציבור. מוזס ועורך דינו חויבו לשלם למבקשים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.