רע"א 6036/22

תקציר

במקרה דנן, דן בית המשפט בבקשה למתן רשות ערעור על החלטה פרוצדורלית של בית משפט קמא, תוך התמקדות מיוחדת בסוגיית זימון עדים. השופט הגיע למסקנה כי החלטות פרוצדורליות כאלה נתונות לשיקול דעתו של בית המשפט קמא, אשר בדרך כלל מעודכן לגבי הצדדים והראיות. כתוצאה מכך, בתי משפט לערעורים בדרך כלל אינם מתערבים אלא אם כן יש סיבה משכנעת לעשות זאת, עמדה הנתמכת במקרים תקדימיים. בית משפט קמא בחן בעבר את בקשותיו של המבקש לזמן עדים על יסוד המחלוקת והראיות הקיימות, וקבע כי העדויות אינן חיוניות. צוין כי ניתן לפתור את הבעיות באמצעות מסמכים שהוגשו כראיות במקום. בנוסף, העדויות שביקש המבקש נמצאו בלתי רלוונטיות לסכסוך העיקרי על בעלות על קרקע וירושה. חרף טענת המבקש כי עדים מסוימים היו צריכים להיות מעורבים כצדדים, בית המשפט טען כי אין בכך בסיס לעיון חוזר. חשוב לציין כי פסק הדין סווג כהחלטת ביניים, המאפשרת הערכה מחודשת אפשרית אם הליכים נוספים יצדיקו את הצורך בזימון עדים. כמו כן, הודגש כי זימון עדים שאינם בעלי דין עלול להטיל עומסים מיותרים. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את בקשת הערעור, מבלי להורות על הוצאות, שכן המשיבים לא נדרשו להגיש תגובה.