ת"א 1415/99

תקציר

התובע, בעל בית יקר, מבקש להכריז על כל צווי העיקול בנכס כבטלים ומבוטלים. העיקולים התבקשו על ידי נושי התובעת להבטחת פירעון החוב. עם זאת, התובע טוען כי הם התרחשו לאחר שהחייבים חדלו להיות בעלים, מה שהופך אותם ללא תקפים. הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי מדובר בעסקאות פיקטיביות, שנועדו להגן על הנכסים מפני נושים. בית המשפט פוסק לטובת הנתבעים, ודוחה את עתירת התובע. השופט סבור כי עדויותיהם של הנאשמים אמינות יותר, ומציין כי החובות נצברו לפני עסקאות המרמה לכאורה. בנוסף, מודעותו של התובע לחובות הקיימים וחוסר תום לבו בהשתתפות בעסקאות להעלמת נכסים מנושים מהווים אף הם גורמים מכריעים. השופט מדגיש את חוסר המהימנות של התובע והעד שלו, כמו גם את האופי המפוקפק של העברות הרכוש בתוך המשפחה, שלא נעשו בתום לב. פסק הדין מבדיל מקרה זה מתקדימים קודמים בתחום הרכישות, ומדגיש את ההבדל בין מתנות למכירות. הנושים מועדפים על פני מקבל מתנה, במיוחד כזו שטרם נרשמה והושלמה. זאת ועוד, הימנעותו של התובע מצירוף כל הגורמים הרלוונטיים מחלישה את תביעתו. השופט מגיע למסקנה כי הנסיבות מצדיקות הכרעה לטובת הנושים, ומורה לתובע לשלם לכל נתבע 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית.