ו"ע 1046/05

תקציר

במקרה שנדון בבית המשפט, ביקשה המערערת הכרה בתביעות נכות לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום), הנובעות משתי תאונות דרכים נפרדות בשנים 1989 ו-2003, בעת ששירתה כשוטרת. התביעה הראשונית שהוגשה בשנת 1989 נדחתה ברובה על ידי המשיב, אשר הכיר רק בנכות של 0% בגין ברכו הימנית של המערער. החלטה זו, עליה לא ערער המערער, משמעה שפגיעות אחרות שנטענו. בשנת 2003 הגישה המערערת טענה שנייה הנוגעת לתאונת דרכים אחרת, בטענה לחבלות חדשות בגב ובצוואר, עם בעיות נוירולוגיות וסיבוכי לחץ דם. המשיב הכחיש טענה זו, תוך שהוא מצטט בדיקות של מומחים רפואיים, אשר לא מצאו ממצאים פתולוגיים משמעותיים או קשר לשירותו המשטרתי של המערער. המערערת ניסתה לערער על החלטה זו תוך קישור מצבה הנוכחי הן לתאונה הקודמת והן לתאונה המאוחרת. עם זאת, בית המשפט מצא סתירות בעדותה והדגיש כי לא ניתן לשוב ולדון בטענות הנוגעות לתאונה הראשונה, שכבר הוכרעו ללא ערעור, במסגרת ערעור התביעה השנייה. יתר על כן, עדויות מומחים רפואיים לא קשרו באופן מוחלט את מצבה הנוכחי אך ורק לתאונה השנייה, עם כמה ראיות המצביעות על כך ששינויים ניווניים עשויים להיות מעורבים. משכך, דחה בית המשפט את הערעור וציין גם בעיות מהימנות בטענות המערערת, שהובילו לקביעה כי על המערערת לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב.