ה"פ 555/99

תקציר

השאלה המרכזית נוגעת לפיצויים המגיעים למבקש שמקרקעיו הופקעו, ובפרט האם זכאי המבקש לפיצוי נוסף בגין הפסד דמי החכירה לפי סעיף 13 לפקודה, ואם כן, לכמה זמן. השופט מצדד במשיב וקובע כי זכאותו של המבקש לפיצוי בגין דמי חכירה אבודים מסתיימת בתשלום הפיצוי העיקרי כמפורט בסעיף 12(ב) לפקודה. פיצוי זה, שנפסק כי ישולם די ביום 22/12/05, אינו מותנה ואינו מחייב את המשיב בתשלום דמי שכירות נוספים. החלטת השופט מתבססת על מספר פסקי דין קודמים, ובראשם פרשת מסד השנייה ופרשת הורוביץ, הקובעים כי תכליתו של סעיף 13 היא לפצות בעלי קרקעות על אובדן יכולתם להשתמש בקרקע שהופקעה עד לקבלת פיצוי מלא בגין ההפקעה, קרי "מכירת" אדמתם. עם קבלת פיצוי זה, זכויות הבעלים בקרקע מועברות לרשות המפקיעה, ובכך מסתיימות זכאותם לדמי חכירה נוספים. השופטת מתייחסת ודוחה גם מספר טענות שהעלה בא כוח המבקש. ראשית, התשלום ששילם המשיב אינו מותנה, ואינו תלוי בהסכמת המבקש לתנאים, כפי שטען המבקש. שנית, מהות התשלום, בהיותו מבוסס על טיוטת פשרה, אינה רלוונטית, כל עוד המבקש קיבל את מלוא הפיצוי המגיע לו. לבסוף, דוחה השופטת את הטענה כי הערך הנקוב של תגמול הקרן נשחק עם הזמן, וקובעת כי מדובר במגבלה אינהרנטית של מסלול הפיצוי בו בחרה המבקשת. סיכומו של דבר, המבקש זכאי לפיצוי דמי חכירה רק עד למועד תשלום הפיצוי העיקרי, אשר במקרה זה כבר הוסדר, ובכך מסתיים זכאותו לתשלומים נוספים לפי סעיף 13 לפקודה.