ת"א 6005/04

תקציר

התובע, עו"ד אורי גלבוע, ייצג את עיריית ירושלים בגביית קנסות חניה על בסיס הסכם שנחתם ביום 27.2.97. בהסכם נקבע כי העירייה תעביר לתובע מספר מינימלי של 18,000 חייבי קנסות בשנה למשך חמש שנים. עם זאת, העירייה לא עמדה במכסה זו. התובע טען כי העירייה הציבה ביודעין מכשולים כדי לסכל את עבודתו ובסופו של דבר לסיים את החוזה כאשר הדבר היה מועיל להם ביותר. העירייה טענה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, ועיקר טענותיה כוונו לליקויים בדרישות שכר הטרחה של התובע ולחוסר תום הלב שלו בביצוע החוזה. השופטת בחנה את חומר הראיות ומצאה כי העירייה מילאה את חובתה בנוגע למכסת החייבים, והתובעת הסכימה בשתיקה להיקף העבודה הנהוגה. כוונת שני הצדדים הייתה לקבוע את היקף הפעילות הכלכלית, והעירייה עמדה בציפיות שני הצדדים ואף עלתה עליהן. לפיכך, התביעה בגין ראש נזק זה נדחתה. באשר לתביעת התובע בגין אי אספקת אמצעים ממוחשבים ומניעת פעולות גבייה, קבעה השופטת כי העירייה לא התחייבה לספק מערכת ממוחשבת מתקדמת, ובאחריות התובעת לעדכן את מערכת העירייה. באשר למניעת פעולות גבייה, קבעה השופטת כי לעירייה יש זכות לבצע פעולות בעצמה, והחוזה אינו מגביל זכות זו. לפיכך, גם טענה זו נדחתה. השופטת בחנה את טענות התובע בנוגע לתשלום שכר טרחתו ומצאה כי העירייה לא עיכבה תשלומים שלא לצורך. עוד קבעה השופטת כי החזר הוצאות הגבייה אינו קשור להוצאות בפועל שנגרמו לתובע. תשלומי היתר לא היו תוצאה של חוסר תום לב, אלא פרקטיקה נפוצה בקרב נותני שירותים. גם טענות העירייה בדבר גביית יתר ותשלומים מיותרים נדחו, מאחר שהעירייה לא הביאה ראיות. התובע גם תבע שכר טרחה עבור ארבעת החודשים האחרונים של החוזה, אשר העירייה ביטלה כדין. השופטת קבעה כי התובעת לא הייתה זכאית לשכר טרחה כלשהו עם סיום החוזה, שכן הוא הסתיים באופן טבעי. עם זאת, התובעת הייתה זכאית לאגרות בגין גבייה שבוצעו בתקופה זו, המוערכות בסך של 78,162.86 ₪ כולל מע"מ, שישולמו בתוספת ריבית והצמדה לפי החוק מיום 1.3.2002. השופט דחה את התביעה שכנגד של העירייה, שהעלתה טענות נוספות נגד התובע, וקבע כי הן אינן נתמכות ואינן רלוונטיות. העירייה חויבה לשלם לתובע 78,163 ₪, בצירוף הוצאות ודמי שכירות בסך 25,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 19.6.08.