ת"א 3129/99

תקציר

התובעים, יחד עם בני משפחותיהם, לוו סך של 550,000 ₪ מהנתבעת המציעה הלוואות חוץ בנקאיות. ההלוואה הובטחה כנגד חנויות התובעים והגיעה בריבית גבוהה. לאחר שהבינו כי הריביות גבוהות מכפי שנאמר להם, ביקשו התובעים להשתחרר מההלוואה, אך הנתבע סירב וגבה מהם עמלות נוספות. לאחר מכן הודיעו התובעים לנתבע כי הם מבטלים את הסכם ההלוואה, והנתבע הגיב בכך שהחל בהליכי הוצאה לפועל. התובעים הביאו את התביעה לבית המשפט בבקשה לסעדים הצהרתיים שונים, ובראשם ביטול הסכם ההלוואה וסילוק המשכנתאות על נכסיהם. השופט פסק לטובת התובעים, וקבע כי הנתבעת לא עמדה בדרישות הגילוי לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג-1993 וחוק הגנת הצרכן, דבר המהווה הטעיה והצדיק את ביטול ההלוואה על ידי התובעים. השופטת הורתה להחזיר את המצב לקדמותו לפני מתן ההלוואה, תוך ביצוע השבת כספים הדדית, והכריזה על בטלות המשכנתאות על נכסי התובעים. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות המשפט של התובעים.