ע"א 2976/12

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על השימוש בכספי הלוואה המיועדים לפרויקט בנייה בירוחם. הלווים היו שלוש חברות והמלווים היו שבעה אנשים. הכספים הופקדו בחשבון מיוחד, שממנו רק עו"ד בראל, אחד הדירקטורים בחברות הלוואות, יכול היה למשוך כספים. בית המשפט המחוזי קבע כי בראל ניצל לרעה את הכספים והטעה את המלווים, ולכן חויב הוא והנתבעים האחרים לשלם למלווים 7,576,183 שקל, וכן לשנות את רישום המקרקעין של דירה בבעלות בראל ואשתו, כך שמחצית הזכויות בדירה יירשמו על שמו של בראל. הנתבעים ערערו על פסק הדין. פסק דינו המקיף של השופט הנדל מתייחס תחילה לשאלה האם הכספים הוצאו מהחשבון באישור, ומגיע למסקנה כי בית המשפט המחוזי קבע נכונה כי מרבית הכספים הוצאו ללא אישורו של בלומנטל, מנהל אחת החברות הלווה ונציג המלווים. השופט הנדל מדגיש כי אין להפוך את ממצאי בית המשפט המחוזי בדבר מהימנות העדים ופרשנותם של ראיות, ולפיכך נדחית הטענה כי בלומנטל ידע ואישר את "השימוש המופרז" בכספים. עוד נטען, כי המלווים אינם מנועים מלטעון כי השימוש בכספים היה בלתי חוקי, וכי בית המשפט המחוזי לא הפך את נטל ההוכחה. באשר לחבותו האישית של בראל, מקבל פסק הדין את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי בראל שימש כנאמן על כספי ההלוואה, והפר את חובת האמון שלו כאשר השתמש בכספים למטרות אחרות מאלה שהוסכם. השופט מדגיש את ההגדרה הרחבה של נאמן בדין הישראלי, המאפשרת הכרה בסוגים שונים של נאמנויות. יודגש כי מעמדו של בראל כמורשה החתימה היחיד בחשבון, לצד עדויות המלווים כי ראו בו עורך דין אמין שיפקח על הכספים, מובילים למסקנה כי בראל אכן היה נאמן. לפיכך, בראל אחראי לנזק שנגרם לנכסי הנאמנות. לאחר מכן דן השופט בסכום החיוב, ומקבל את טענת המערערים כי יש לחשב את הערך השקלי של קרן ההלוואה לפי שער החליפין במועד שבו אמור היה החוב להיפרע, ולא לפי שער החליפין הממוצע לשנת 2006. לאחר ניכוי הסכומים שאישרו המלווים להוציא, ובהתחשב בשערוך הסכום השקלי מול הדולר ממועד התביעה, חויב בראל לשלם 6,273,935 שקל. לגבי הדירה מציינת השופטת כי למרות שהתביעה נגד אשתו של בראל, סימה, לא הייתה מפורטת דיה בכתב התביעה, הצדדים הסכימו במשתמע להרחיב את כתבי הטענות ולדון בסוגיה. עם זאת, השופט מבטל את החלטת בית המשפט המחוזי לשנות את רישום המקרקעין, שכן סעד זה לא התבקש בכתב התביעה, ועלול לפגוע בזכויותיהם של צדדים שלישיים. במקום זאת, השופט קובע כי העברת הזכויות מבראל לסימה בטלה, שכן היא נעשתה רק למראית עין, ולכן מצהיר כי לבראל מחצית הזכויות בדירה. סיכומו של דבר, הערעור נדחה ברוב המובנים, אך הסכום שחויב בראל לשלם הופחת ל-6,273,935 שקל, והחלטת בית המשפט המחוזי בדבר שינוי רישום הדירה מבוטלת.