על"ח 59485-03-23

תקציר

ועדת הערר דחתה ערעור על עיצום כספי שהוטל על מעסיק בגין הפרת חוק הגנת השכר בכך שהעביר את הניכויים משכר העובד מאוחר מדי. המעסיק טען כי העביר את הניכויים לסוכן ביטוח, שלא העביר אותם לקופת הביטוח. עם זאת, הוועדה קבעה כי המעסיק היה אחראי לוודא שהניכויים הגיעו לקופה ולא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי סוכן הביטוח הוא שלוחה של חברת הביטוח. הוועדה דחתה גם את הטענות לפיהן הסנקציה אינה מידתית, וציינה כי הסכום נקבע כדין ומידתי להפרה. זאת ועוד, בקשת המעסיק לעכב את התשלום הייתה מיותרת שכן הסנקציה כבר הופחתה ככל האפשר. השופט, בדיון שהתקיים לאחר מכן, הסכים עם החלטת הוועדה, והדגיש את היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית במקרים כאלה ואת חובתם המוחלטת של מעסיקים להבטיח הפרשות לפנסיה במועד. השופט הגיע למסקנה כי המעסיק לא הציג הצדקה מספקת להארכת המועד האחרון להגשת הערעור ולכן דחה אותו. למרות הפיטורים, לא נפסקו הוצאות.