תלה"מ 41399-10-20

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בסכסוך לאחר גירושין בין אם לאב על רקע סירוב ילדם לקיים קשר כלשהו עם האב. האם טוענת כי סירובו של הילד מוצדק בשל התנהגותו הפוגענית של האב וחוסר שיתוף פעולה בניסיונות פיוס קודמים. עם זאת, השופטת מנתחת ביסודיות את טענותיה של האם, מתייגת אותן כריקות מתוכן וחסרות הגינות, ומציינת כי הן מתעלמות מפסקי דין קודמים ומהחוקים החלים. השופטת מדגישה את חומרת הניכור ההורי, את הפוטנציאל שלו לנזק נפשי בלתי הפיך ואת הצורך בפעולה מהירה למיגורו. הם קובעים כי טענות האם בדבר התעללותו של האב אינן מבוססות וכי התנהגותה מהווה ניכור הורי. כתוצאה מכך, השופט מורה על המשך הטיפול בילד שמטרתו חידוש הקשר בין האב לילד ומטיל עיצומים כספיים על האם בגין התרסה נגד החלטות שיפוטיות. בנוסף, השופט מורה ללשכה לסיוע משפטי למנות אפוטרופוס לילד. האם אחראית לרוב עלויות הטיפול, כאשר האב מכסה את היתרה. השופטת פוסקת לאב הוצאות בסך 40,000 ₪ מהאם בשל התנהלותה הממצה והמרחיבה בהליך. ניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים והאם מונחית לשאת בהוצאות.