סע"ש 47897-03-21

תקציר

העובד התקבל לעבודה אצל המעסיק פעמיים, פעם אחת מיוני 2015 עד יוני 2018 ובפעם השנייה מספטמבר 2019 עד אוגוסט 2020, עם הפסקה של כשנה וחמישה חודשים בין לבין. העובד הגיש תביעה נגד המעסיק, אך השופט קבע כי שתי תקופות ההעסקה נפרדות ואינן קשורות זו בזו, ודחה את טענת העובד כי יש לשקול את כל התקופה, כולל ההפסקה, לצורך חישוב זכויותיו. השופט קבע גם את השכר הקבוע לכל תקופה, שכלל פרמיה שהייתה חלק מהשכר הקובע. על תנאי העסקתו של העובד חל צו ההרחבה בענף התחבורה, שזיכה אותו בהטבות מסוימות, אך רק לתקופת ההעסקה השנייה משום שהצו פורסם במהלך ההפסקה שבין שתי התקופות. העובד לא פוטר על ידי המעסיק; במקום זאת, הוא היה זה שסיים את יחסי העבודה בשתי התקופות. לפיכך, הוא לא היה זכאי לכל פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת או קיום שימוע. המעסיק חויב לשלם לעובד פיצויים שונים, לרבות הפרשות לקרן הפיצויים, הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה וניכויים שלא כדין מהשכר, בסך כולל של למעלה מ-30,000 ₪. עם זאת, תביעת העובד לדמי מחלה וקיזוז נדחתה. עוד קבעה השופטת כי על המעסיק לשאת בהוצאות העובד ובשכר טרחת עורך דין בסך 2,000 שקל.