ת"א 57732-05-12

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה להארכת המועד להגשת תביעה לתיקון רישום מקרקעין של חלקה מסוימת. המבקשים, נאיף דאהר ועומר דאהר, טענו כי הרישום הנוכחי שגוי ואינו משקף את הזכויות בפועל בנכס, שלטענתם רכשו באמצעות רכישות וירושות. לטענתם, יש לתקן את הרישום אם בשל תרמית שבוצעה במהלך הליכי הפשרה הראשוניים ואם בשל טעות ברישום זכות שהייתה קיימת במרשם הישן. עם זאת, המשיבים מתנגדים וטוענים כי המבקשים מודעים להליכי הפשרה והיה עליהם להגיש את תביעתם בפרק הזמן שנקבע. כמו כן, הם טוענים כי המבקשים אינם יכולים להוכיח תרמית וכי התביעה חסומה בזמן, שכן חלפו למעלה משבע שנים מאז פסק הדין הרלוונטי. לאחר בחינת חומר הראיות ושקילת הטענות, מוצא בית המשפט כי בקשת המבקשים להארכת מועד אינה תקפה. תכליתו של סעיף 92 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, לפיו הגישו המבקשים את בקשתם, היא להאריך את המועד להגשת עררים טרם רישומם בטאבו. מאחר שהזכויות בחלקה כבר נרשמו, לא ניתן להשתמש בסעיף זה כדי להאריך את זמנם של המבקשים. זאת ועוד, סעיף 93, המאפשר תיקון רישום במקרים מסוימים, כפוף לתקופת התיישנות של שבע שנים, אשר פקעה במקרה זה. אשר על כן, תביעת המבקשים נדחית מחמת התיישנות, והם נדרשים לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ההחלטה מתקבלת כדי לחזק את סופיותן וביטחונן של הזכויות בטאבו, כפי שהתכוונה הפקודה.