עע"מ 9353/10

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעורה של אישה לקבלת רישיון לישיבת קבע בישראל כדי להצטרף לבנה. לאישה, ילידת 1935, שני ילדים; האחד חי בישראל, והשני במוסקבה. משרד הפנים הישראלי דחה את בקשתה משום שלא עמדה בדרישות נוהל הורים קשישים, המאפשר להורים קשישים עם ילדים בישראל וללא משפחה אחרת בחו"ל לקבל רישיונות שהייה. עם זאת, בית המשפט הכיר באפשרות של חריגה מטעמים הומניטריים, שתאפשר לאישה לקבל את ההיתר למרות שאינה עומדת בקריטריונים הפורמליים. הערכאה הנמוכה יותר דחתה את עתירתה, אך ערכאת הערעור הסכימה עם טענת האישה כי לא היה לה קשר עם בתה וכי היעדר הקשר לא נבע ממרחק פיזי אלא ככל הנראה היו לו סיבות עמוקות יותר. השופטים סברו כי החלטת הוועדה הבין-משרדית, שדחתה גם היא את בקשתה, אינה סבירה ואינה צודקת, שכן היא נמנעה מלשקול אפשרות של חריגה מטעמים הומניטריים. הם הגיעו למסקנה כי ניתן להגשים את תכליתו של נוהל ההורה הזקן בעניינה של האישה, נעתרו לערעורה והורו למשרד הפנים להעניק לה רישיון לישיבת קבע. השופטת א' ארבל נתנה את פסק הדין, אליו הצטרפו השופטים ח' מלצר וא' שוהם.