ת"א 18499-11-09

תקציר

התובעים, שהשקיעו בפרויקטי נדל"ן בלטביה שנוהלו על ידי הנתבע למקין, תבעו אותו ונתבעים נוספים, לרבות חברת ביטוח, על כך שלא ניהלו את ההשקעות בהצלחה. התביעה הראשונית הוגשה על ידי שלושה תובעים נגד שבעה נתבעים, אך בהמשך תוקנה ואוחדה עם שתי תביעות קשורות נוספות. התובעים טענו כי הנתבעים הציגו מספר מצגי שווא במהלך המו"מ להשקעה אשר גרמו להם להתקשר בהסכמים. הנתבעים טענו כי יש לדחות את טענות התובעים משום שהן הרחיבו את היקף המשפט מעבר לכתבי הטענות, וגם הן חסרות שחר. בית המשפט הסכים עם הנתבעים כי התובעים לא הצליחו להוכיח קשר סיבתי בין מצגי השווא הנטענים לבין החלטתם להתקשר בהסכמי ההשקעה. התובעת היחידה שהעידה לא הסבירה מדוע גרסתה השתנתה בין תצהירה הראשוני לבין עדותה העיקרית, מה שהפך את גרסתה ללא אמינה. זאת ועוד, התובעים לא הוכיחו כי מצגי השווא הנטענים היו שקריים או כי חלה על הנתבעים חובה לגלות מידע מסוים. עוד מצא בית המשפט כי חלק מטענות התובעים לא הוזכרו בכתבי הטענות הראשונים שלהם ולפיכך היוו הרחבה בלתי מותרת של היקף המשפט. בנוסף, התובעים לא הוכיחו כי למקין התרשל אישית בתפקידו כנושא משרה בחברה, ואף לא הוכיחו קשר סיבתי בין רשלנותו הנטענת לבין נזקיהם, מה גם שכישלון ההשקעות יוחס ברובו למשבר הפיננסי של 2008. לפיכך דחתה השופטת את טענות התובעים והורתה להם לשלם לנתבעים את הוצאות הנתבעים, 60 אלף שקל ללמקין ו-20 אלף שקל לחברת הביטוח.