ו"ע 1708/03

תקציר

המערער, יהודי תושב העיר רומן שברומניה בתקופת מלחמת העולם השנייה, פנה לרשות בבקשה לפיצויים מכוח חוקים הנוגעים לנכים שנפגעו מרדיפות הנאצים. הרשות דחתה את תביעתה, אך ועדת ערר הפכה את ההחלטה והורתה לרשות לפצות אותה. הרשות ערערה לבית המשפט המחוזי, וזה החזיר את התיק לוועדת הערר לדיון נוסף. הרכב שופטים חדש בוועדת הערר דחה את הערעור ואישר את החלטתה הראשונית של הרשות. תביעתה של המערערת לפיצויים התבססה על מחלות מהן סבלה כתוצאה מרדיפות הנאצים. היא טענה שכילדה בת שבע, שהתייתמה מאמה ועם אב נעדר, היא שוטטה ברחובות רומן והייתה נתונה להתעללות מינית ופיזית מצד חיילים גרמנים. טענתה התפתחה בפירוט עם הזמן, ובסופו של דבר פירטה את ההתעללויות שספגה מידי חיילים גרמנים, אותם כינתה בתחילה "טיפוסים מפוקפקים". הוועדה, בראשות השופטת עינת רביד, מצאה את עדותו של המערער אמינה, וציינה כי העלמת פרטים על עבירות מין היא תגובה שכיחה. הוועדה קיבלה את גרסתה של המערערת על התעללות שעברה חיילים גרמנים, וסברה כי זיהויה כיהודייה – ככל הנראה באמצעות ענידת "אות קלון" – היה המניע להתעללות. לפיכך קבעה הוועדה כי היא נרדפה בשל יהדותה והיא זכאית לפיצויים על פי החוק. בהחלטה הודגש כי ערעורו של המערער היה מוצדק, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.