ה"פ 26351-09-20

תקציר

המחלוקת היא על שתי חניות סמוכות, חניה ב' וחניה ד', שלטענת שני בעלי דירות באותו בניין צריכות להיות צמודות לדירותיהם. המבקשים רכשו את דירתם בשנת 1997 וטוענים כי בערך באותו זמן הקבלן המבצע את בניית הבניין הבטיח להם חניה ב'. המשיבים רכשו את דירתם באותו בניין תשעה חודשים קודם לכן וכן טוענים כי הקבלן הבטיח להם את אותו מקום חניה. דירת המבקשים הייתה אמורה להיות מחוברת במקור לחניה ד', אך לטענת המבקשים זו הוחלפה בחניה ב' בהסכם כתוב עם הקבלן. המשיבים משתמשים בחניה ב' מאז שעברו לדירה. המבקשים, שהשתמשו בחניה לסירוגין רק באמצעות דיירים, טוענים כי המשיבים השתלטו על המקום בשנת 2012. המבקשים מבקשים לתקן את רישום דירות הבניין ונספחיהן, אשר נרשם בשנת 2014 והקצה חניה ב' למשיבים וחניה ד' למבקשים. לטענת המבקשים, הרישום היה מזויף או לכל הפחות שגוי ויש לתקנו. על המבקשים מוטל נטל ההוכחה ועליהם להראות, במאזן הסתברויות, כי זכותם לחניה ב' קודמת לזכותם של המשיבים. בית המשפט מוצא כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. מהראיות עולה כי למשיבים הובטח חניה ב' תחילה והם עשו בה שימוש מאז שעברו לגור בה. ההסכם של המבקשים עם הקבלן, אף שהוא ככל הנראה אמיתי, לא אושר רשמית על ידי החברה והוא עולה על התחייבותם הקודמת של המשיבים. טענת המבקשים כי המשיבים השתלטו על מקום החניה בשנת 2012 אינה נתמכת ומופרכת בראיות. כמו כן, לא הוכיחו המבקשים התנהלות מרמה או זדונית מצד המשיבים או עורך הדין המנהל את הליך הרישום. לפיכך, תביעת המבקשים לשינוי במרשם נדחית. המבקשים נדרשים לשלם למשיבים 10,000 ₪ כל אחד בגין הוצאותיהם המשפטיות.