תפ"ח 7028/08

תקציר

ניתוח משפטי של הבקשה למחיקת עד התביעה ת/1 מבוא: סוגיית הליבה נסובה סביב כשירותה ורלוונטיותה של עדותה של העדה ת/1, אמו של נאשם מס' 4, ביחס לעבירות האלימות המיוחסות לבתה. בא כוחה של הנאשמת מבקש להוציא אותה ממתן עדות, תוך ציון חוסר רלוונטיות, מגבלות כשירות וההשפעה הפוגענית הפוטנציאלית על הנאשם. התביעה והמשיב טוענים מנגד כי עדותה רלוונטית, במיוחד בהתחשב בהקשר של משפט פלילי הכולל עבירות אלימות, וכי החרגות בשלב זה עלולות לפגוע בחיפוש אחר האמת. עקרונות משפטיים וחידושים: 1. כשירות עדים לפי סעיף 4 לפקודת הראיות: - העיקרון הבסיסי במקרה זה הוא כשירותם של עדים, במיוחד אלה הקשורים בדם או בנישואין לנאשם, כפי שנקבע בסעיף 4 לפקודת הראיות. סעיף זה פוסל בדרך כלל קרובי משפחה מלהעיד זה נגד זה, בעיקר כדי למנוע הטיה פוטנציאלית. - עם זאת, הסעיף משלב חריגים, בעיקר במקרים של אלימות (סעיף 5(1) לפקודת הראיות), בהם ניתן לעקוף את כלל הפסילה. 2. החריג לאלימות ופרשנותו של סעיף 5(1): - נימוקיו של בית המשפט מסתמכים על תקדימים כגון ע"א 4451/98 (עבאס נ' מדינת ישראל) המפרשים את סעיף 5(1) כרחב, החל על כל משפט הכרוך בפגיעה גופנית או אלימה, ללא קשר לשאלה אם עדותו של העד נוגעת ישירות למעשה האלים. - החידוש בפרשנות כאן הוא ההכרה בכך שה"חריג" חורג מעבר לראיות ישירות לאלימות וכולל עדויות המתייחסות, ולו בעקיפין, להקשר הכולל של האירוע האלים. 3. רלוונטיות וחומריות של ראיות: - בית המשפט מדגיש כי הרלוונטיות אינה נקבעת אך ורק על ידי קשר ישיר; הוא שוקל את ההקשר הרחב יותר - למשל, מקור הכסף או מערכת היחסים בין הנאשם לצדדים אחרים המעורבים, שכן אלה עשויים להשפיע באופן משמעותי על המקרה. - ככזה, בית המשפט מאמץ תפיסה מרחיבה של רלוונטיות, במיוחד כאשר הערך הראייתי מתייחס לקביעת או שלילת עובדות מפתח (למשל, בעלות על כסף, מערכות יחסים). 4. סופיות תשובות העדים וכלל "סופיות התשובות": - בא כוח המבקש טוען נגד מתן אפשרות לשאלות על מקור הכסף, תוך שהוא מצטט את הכלל שתשובות לשאלות צדדיות הן סופיות ועשויות להשפיע על מהימנות העדות. בית המשפט מכיר בחשיבותו של עיקרון זה אך מאזן אותו מול הרלוונטיות הפוטנציאלית בקביעת עובדות הקשורות לעבירה. - זה מייצג גישה ניואנסית לכללי ראיות, שבה בית המשפט שואף למנוע דעות קדומות מיותרות אך אינו שולל על הסף ראיות פוטנציאליות להוכחה. 5. שיקול דעתו של בית המשפט בהדרת עדים: - ההחלטה מדגישה את סמכותו של בית המשפט לשלול עדויות של עדים כאשר הרחקה כזו תפריע לחיפוש האמת או כאשר העדות אינה רלוונטית או פוגעת. - בית המשפט מדגיש כי הרחקה מוקדמת של עדים מבלי לדעת את עדותם המיועדת ולנוכח טיעונים סותרים עלולה לערער את החיפוש אחר עובדות, ובכך לעודד זהירות והערכה יסודית. חידוש משפטי ומסקנה: המקרה מדגים הרחבה פרשנית של היקף החריג בסעיף 5(1) לפקודת הראיות, המאשר כי במשפטים של אירועי אלימות, עדויות של קרובי משפחה קבילות בדרך כלל אלא אם כן נפסלו במפורש. הוא מדגיש גישה פרגמטית ותלוית הקשר, המאזנת בין הוראות חוק, תקדימים, רלוונטיות והוגנות. סירובו של בית המשפט למחוק את העד בשלב זה דבק בעקרונות של הערכה שיפוטית יסודית, מתוך הכרה בכך שהרחקה מוקדמת עלולה לפגוע בגילוי האמת. גישה זו משקפת חידוש שיפוטי מובהק הן ביחס לכללים הסטטוטוריים והן לסמכויות שיקול הדעת של בית המשפט, ומבטיח גמישות שיפוטית בסוגיות ראייתיות מורכבות. לסיכום: - כשירותו של עד, במיוחד קרוב משפחה, כפופה לחריגים במקרים הקשורים לאלימות, כאשר בתי המשפט מאמצים פרשנות מרחיבה של תחולה. - הרלוונטיות של עדות יכולה להתרחב מעבר לראיות ישירות, כולל עובדות קשורות כגון פרטי בעלות או מערכת יחסים, במיוחד במשפטים פליליים הכוללים אלימות. - יש להפעיל בזהירות את שיקול דעתו של בית המשפט לפסול עדים לפני המשפט, תוך שימת דגש על רדיפת האמת וההגינות. לפיכך, הבקשה למחיקת העדה ת/1 נדחית, תוך שמירה על יכולתו של בית המשפט להעריך את עדותה במלואה במהלך המשפט.