עת"מ 1343/06

תקציר

העותרים, בני זוג נשואים, ביקשו להמשיך ולהתגורר בדירה בתל מונד בה התגוררה אמו של העותר עד יום מותה, ובה התגורר העותר מיום לידתו. הדירה הייתה דיור ציבורי בבעלות עמידר. אמה של העותרת החלה בהליכים לרכישת הדירה מעמידר לפני מותה. העותרים טענו כי הם זכאים להשלים את הליכי הרכישה ולהמשיך להתגורר בדירה, אך עמידר ומשרד השיכון דחו את בקשותיהם. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם זכויותיו של העותר כ"דייר ממשיך", כהגדרתן בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, נשללו בשל העובדה שאשתו של העותר החזיקה ב-50% מזכויות השכירות בדירה אחרת שנמכרה מספר שנים לפני מות האם. בית המשפט קבע כי זכויותיה של העותרת בדירה הנמכרת אינן רלוונטיות, שכן הגדרת "בעלות" בחוק זכויות הדייר כוללת שכירות, ומועד מכירת הדירה בפועל, ולא מועד המכירה הצפוי, הוא הקובע. עוד קבע בית המשפט כי אמה של העותרת לא השלימה את רכישת הדירה מעמידר לפני פטירתה, ולכן יורשיה אינם יכולים לרשת את זכות הרכישה. מאחר שהעותר לא עמד בדרישות של "דייר ממשיך", ולא היה זכאי לדיור ציבורי בזכות עצמו, דחה בית המשפט את העתירה.