ת"א 1101/02

תקציר

פסק הדין דן במעמד ההרשאה של עו"ד ג'סר, המייצג מספר תובעים בתיק הפקעת מקרקעין. רוב התובעים הסמיכו את ג'סאר בעל פה וחלקם בכתב לייצגם בבג"ץ לביטול ההפקעה. עם זאת, היעדר ייפוי כוח בכתב עבור חלק מהתובעים לא היה פגם מהותי, כפי שקיבל השופט את טענתו המשפטית של ג'סאר. לפיכך, התקיימו הפורמליות של ייפוי הכוח. באשר לסמכות הפשרה, פסק הדין קובע כי ג'סאר חרג מהמנדט שלו כאשר הגיע להסכמי פשרה עם המינהל. מעשיו של ג'סאר לא התבססו על אישור מפורש של התובעים ולא היו לטובתם. במקום זאת, הם שירתו את האינטרס האישי של ג'סאר לקבל תשלום בהקדם. השופט תומך במסקנה זו בהסתמך על התנהלותו של ג'סאר לאחר ההסכמים ועל הימנעותו מליידע את התובעים על הפיצוי שהתקבל. כתוצאה מכך, השופט פוסק כי הסכמי הפשרה בטלים בשל חוסר האישור של ג'סאר והתנהלותו של ג'סאר. מאחר שלא ניתן להשיב את המצב על כנו, השופט מורה לג'סאר לשלם לתובעים את חלקם היחסי בסכום הפיצוי ללא ניכויים. הסכום ייקבע על סמך פסק דין שיוגש לבית המשפט ויחושב לפי מספר העצים שנספרו לכל תובע. בנוסף, ג'סאר והמינהל נדרשים לשלם את הוצאות המשפט של התובעים ביחד ולחוד. השופטת מדגישה כי למרות ביטול הסכמי הפשרה, התובעים אינם יכולים לתבוע נזקים נוספים הקשורים לעקירת עצים, שכן הנושא הוסדר כדין. עוד צוין בפסק הדין כי הקרקע המדוברת נמסרה למנהל האזרחי, כך שלא ניתן להשיב את המצב לקדמותו. לבסוף, בקשת התובעים להגדלת הפיצויים נדחית מחוסר ראיות, והתיק בנוגע לפיצוי בגין קרקע בבלד נותר ללא פתרון. פסק הדין יבוצע על ידי ג'סאר, כאשר המינהל אשם פחות, ושני הצדדים יישאו בהוצאות המשפט של התובעים.