ע"א 47615-08-15

תקציר

אבן הפינה של פסק דין זה סובבת סביב הקשר בין פעולת העלייה לארגז משאית לבין בטיחות הנסיעה. בית המשפט מקבל את טענת המערער כי מטרת העלייה למשאית הייתה לבדוק אותה ולוודא שהיא עומדת בדרישותיו. עם זאת, השופטים מאשרים את קביעתו של בית משפט קמא כי פעולה זו נעדרת קשר ישיר לשימוש ברכב לצרכי תחבורה. הם מדגישים כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בממצאיו העובדתיים ובהערכות המהימנות של בית משפט קמא, ובמקרה זה לא מוצגות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. על פי פסק הדין, בעוד שכניסה לרכב ויציאה ממנו מוכרת כחלק מ"שימוש" ברכב, עליה להיות קשורה ישירות לשימוש ברכב לצורך תחבורה כדי להיחשב לתאונת דרכים. במקרה ספציפי זה, הזמן שחלף וההבחנה בין פעולת המערער לבין הנסיעה המתוכננת מנתקים את הקשר בין העלייה למשאית לבין בטיחות ההובלה. השופטים מדגישים כי יש לתעדף אמצעים אובייקטיביים בעת קביעת תכלית השימוש ברכב, דבר התומך במקרה זה בהחלטת בית משפט קמא. בנוסף, פסק הדין מבהיר כי פעולות פריפריאליות שאינן קשורות למטרות תחבורה אינן מהוות "מטרות תחבורתיות" כהגדרתן בחוק. בדחתם את הערעור, מסכימים השופטים עם החלטתו של בית משפט קמא ומחזקים את התפיסה כי נסיבות מקרה זה אינן מקיימות את דרישות החוק לראות באירוע תאונת דרכים המזכה את המערער בפיצויים. המערערת חויבה לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.