עמ"נ 726/09

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות צו הארנונה של עיריית ירושלים (ארנונה) לשנת 2007, ובפרט לסיווג עסקו של העותר כ"מלאכה" ולא כ"תעשייה", דבר הגורר אחריו ארנונה גבוהה יותר. העותרת טוענת כי השימוש בפועל ברכושם, הכולל עבודות אלומיניום וייצור חלונות ודלתות אלומיניום וזכוכית, צריך להיות מסווג כשימוש תעשייתי. עם זאת, המשיב טוען כי מאפייני הנכס, לרבות גודלו הקטן, ייצורו המותאם אישית ועובדיו המוגבלים, מתאימים אותו לסיווג "מלאכה". בית המשפט מכיר בהיעדר הבחנה ברורה בין "תעשייה" ל"מלאכה" בצו ומכיר בכך שהפסיקה הקודמת בנושאים דומים לכאורה אינה ישימה במישרין למקרה זה. יצוין כי מטרת הפחתת שיעורי המס למפעלי תעשייה היא לעודד תעסוקה וצמיחה כלכלית. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי פעילות הייצור היא תנאי הכרחי לסיווג מפעל כ"תעשייה", אך אין די בה כשלעצמה. יש לקחת בחשבון גם גורמים נוספים כגון היקף הפעילות הכלכלית, מספר העובדים, שטח הנכס והיקף ההזמנות. במקרה הנוכחי, בית המשפט מוצא כי החלטת ועדת הערר לסווג את עסקו של העותר כ"מלאכה" הייתה סבירה. הוועדה שקלה את הגורמים הרלוונטיים וקבעה כי השימוש בנכס כבית מלאכה מתאים יותר. בהיעדר ראיות משכנעות התומכות בטענת הפעילות התעשייתית, בית המשפט מאשר את החלטת הוועדה. אשר על כן, הערעור נדחה, והעותר נדרש לשאת בהוצאות המשיב.