ע"פ 70/87

תקציר

גזר הדין נובע ממקרה בו הורשעו שני אחים, המכונים המערער מס' 1 והמערער מס' 2, בבית המשפט המחוזי בשורה של עבירות, בהן חבלה בנסיבות מחמירות, החזקה ונשיאת נשק שלא כדין, פריצה לדירה וגניבה. ההרשעות התבססו בעיקר על עדותו של עד מדינה שהשתתף בביצוע העבירות. המערערים והנפגע העיקרי הכחישו את הטענות. בית המשפט המחוזי הרשיע את שני המערערים וגזר עליהם 7 שנות מאסר, כאשר 3 שנים ירוצו והיתר על תנאי. המערערים ערערו לבית המשפט העליון על ההרשעה ועל גזר הדין. בית המשפט העליון קבע כי עדותו של עד המדינה, אף שאינה חסינה מטעויות בשל עברו הפלילי האישי ואיחור בדיווח, היא אמינה ויכולה להוות בסיס להרשעה. עם זאת, עדותו של עד המדינה בנוגע לאישום הראשון של חבלה בנסיבות מחמירות והחזקת נשק, נעדרה ראיות תומכות מספיקות כנדרש בחוק. בית המשפט מצא כי עד המדינה היה שותף לעבירה, ועדותו נזקקה לסיוע משמעותי כדי לקשור את המערערים לעבירה, דבר שלא ניתן במקרה זה. לפיכך זוכו המערערים מהאישום הראשון. באשר לאישום השני של פריצה לדירה וגניבה, מצא בית המשפט כי עדותו של עד המדינה נתמכת די הצורך בראיות אחרות. המערער מס' 2 הורשע בעבירה נוספת של החזקת רכוש גנוב. בית המשפט קבע כי שקריו בנוגע למקור הסחורה הגנובה וניסיונותיו לעוות את האמת מעידים על מעורבותו בעבירה. המערער מס' 1 הורשע אף הוא בפריצה, על סמך עדותו של עד המדינה וראיות נוספות המצביעות על השתתפותו. בית המשפט העליון התערב בגזר הדין עקב הזיכוי מהאישום הראשון, והטיל עונש מופחת של שנת מאסר וחצי על המערער מס' 1, ושישה חודשי מאסר על המערער מס' 2. בסיכומו של דבר, הערעורים התקבלו ברובם, והמערערים זוכו מהאישום העיקרי של חבלה בנסיבות מחמירות והחזקת נשק. ההרשעות באישום השני אושרו, והעונשים הופחתו.