עב"ל 62235-03-23

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור שהגיש אדם שביקש תשלום רטרואקטיבי של קצבה מיוחדת לנכות לצמיתות, דווקא ברמה ג'. למערערת היו מספר נימוקים לטענתה, ובהם הטענה כי נפלו פגמים בהליך קבלת ההחלטות בשנת 2016, ובעיות בהתנהלות המוסד. בנוסף, טען המערער כי אין להחיל על המכון את סעיף 296 לחוק, המגביל את התשלום הרטרואקטיבי לשנה שקדמה להגשת התביעה. המערערת ציטטה גם את תקנה 12 לתקנות הפנסיה המיוחדת, אותה פירשה כמאפשרת הגדלה רטרואקטיבית של תשלומי הפנסיה. במרכז הערעור עמד פסק הדין בעניין ביטון, שהכתיב את המדיניות הנוכחית של המכון בנוגע לזכאותם של נכי עבודה המנהלים את התחבורה שלהם בעצמם. בית המשפט בחן את טענות המערערת אך בסופו של דבר דחה את הערעור בקובעו כי לא ניתן לערער רטרואקטיבית על החלטת המכון משנת 2016, ולא ניתן להעניק למערערת את הקצבה המיוחדת לתקופות שקדמו ליום 23.7.2018. בית המשפט לא מצא עילה מוצדקת להארכת המועד האחרון להגשת ערעור על ההחלטה משנת 2016, וקבע כי עצם מימוש הזכאות בדיעבד אינו מצדיק הארכה. בנוסף, נדחו טענות המערערת בדבר הפעלת תקנה 12, שכן בית המשפט הגיע למסקנה כי כללי הדחייה הרגילים לפי סעיף 296 חלים על תביעות הפנסיה המיוחדת. בית המשפט התייחס גם לסוגיות פרוצדורליות ודחה טענות להשתק שיפוטי ולאפליה, תוך שהוא דוחה את הערעור במלואו ללא פסיקת הוצאות, נוכח מורכבותם וחידושם של הטיעונים שהוצגו.