בג"צ 6051/95

תקציר

בית המשפט העליון התייחס לסוגיית הפליית הגיל בפרשת חברת התעופה אל על ועובדיה. על פי ההסכמים הקיבוציים של אל על, דיילים נדרשו לפרוש בגיל 60, ואילו עובדי הקרקע היו בגיל פרישה של 65. הדיילים טענו כי כלל זה מהווה אפליה מחמת גיל לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. באל על נימקו את הפער בכך שהצורך של הדיילים לשמור על כושר גופני ומראה צעיר, שלכאורה מצדיק גיל פרישה מוקדם יותר. עם זאת, בית המשפט מצא נימוק זה אינו מספק. השופט י' זמיר הדגיש כי ההבחנה בין דיילים לעובדי קרקע אכן התבססה על גיל ולא על דרישות תפקיד, ובכך מהווה הפליה מחמת גיל. הוא טען כי חזות צעירה אינה מכשירה פרקטיקות מפלות כאלה וכי אל על לא הצליחה להוכיח את נחיצות הפרישה המוקדמת של הדיילים. בהחלטה הודגש כי אין להשתמש במראית עין כדי להצדיק פרקטיקות העסקה הפוגעות בעקרון השוויון. בעקבות זאת קבע בית הדין כי ההסכם הקיבוצי של אל על מפר את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ומבטל את סעיף הפרישה המוקדמת שחל על דיילים. למרות שהאיסור על אפליה מחמת גיל לא חל רטרואקטיבית, והשפיע רק על מי שעבד בתיקון או לאחריו בשנת 1995, פסק הדין היווה אישור משמעותי לשוויון גילאי בתעסוקה, וקבע תקדים במשפט העבודה הישראלי.