בג"צ 94/62

תקציר

עניינו של מרווין לי גולד, שהגיש בקשה לאשרת עולה לישראל מכוח חוק השבות, נדחה על ידי שר הפנים, שטען כי לגולד עבר פלילי והוא עלול לסכן את שלום הציבור. בית המשפט בחן האם די בראיות שהוצגו בפני השר, שכללו עדויות שמיעה ואישומים שלא הסתיימו בהרשעה, כדי להוכיח את עברו הפלילי של גולד. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט זוסמן ואליה הצטרף השופט לנדוי, קבעה כי החלטת השר סבירה. הם פירשו את המונח "בעל עבר פלילי" בחוק השבות כלא מילה נרדפת להרשעה קודמת, וקבעו כי רשויות מינהליות יכולות לקבוע רישום פלילי על סמך ראיות סבירות, גם אם הוא לא יהיה קביל בבית המשפט. יתר על כן, זוסמן ולנדוי הסכימו כי התנהלותו של גולד בנוגע לדרכוניו, יחד עם האישומים הקשורים לענייני אג"ח, מצדיקים את מסקנתו של השר כי לגולד עבר פלילי. עם זאת, השופט כהן חלק על כך, וטען כי הראיות אינן מוכיחות די הצורך את עברו הפלילי של גולד, במיוחד בהתחשב בזכות הבסיסית לחזקת החפות. לדברי כהן, על הרשויות המנהליות לפעול בגבולות הצדק הטבעי ושלטון החוק, ובכלל זה הימנעות מייחוס מעשים פליליים לאדם, אלא אם הוכחה אשמתו בהליך שיפוטי כדין. כהן הדגיש כי יש לפרש את זכותו של המבקש לעלות מכוח חוק השבות באופן רחב, ולפרש את החריג לשיקולי שלום הציבור בצמצום.