רמ"ש 24657-08-11

תקציר

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים אישר את ביצועה של צוואה שהותירה אחריה האישה המנוחה, א.ח., המחלקת את עזבונה שווה בשווה בין ילדיה מנישואים קודמים לבין אלמנה, לו נישאה בשנת 1955. האלמן התנגד לקיום הצוואה, מה שהוביל את הילדים, שהם המשיבים, להגיש נגדו תביעה. המשיבים ביקשו לחייב את המבקש למסור פרטים על נכסיו, ולתבוע מחצית מהם כפי שנקבע בצוואת אמם. המבקש טען כי על בית המשפט לקבוע תחילה האם קיימת הפרדה רכושית מוחלטת בינו לבין המנוח בטרם יורה לו לגלות את נכסיו. בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים, והורה למבקש להגיש תצהיר מקיף המפרט את נכסיו בתוך 60 יום. על החלטה זו ערער המבקש, בטענה כי בית המשפט חרג מסמכותו ופגע בזכותו לפרטיות. עם זאת, בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הערעור ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט המחוזי הדגיש את מורכבותם של היחסים המשפחתיים ואת הרחבת הסמכויות המוקנות לבתי המשפט לענייני משפחה מכוח חוק בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט קבע, כי למשיבים היה צורך לגיטימי לברר את קיומם של נכסי המבקשת, במיוחד נוכח היעדר כל אינדיקציה להסכמה מפורשת בדבר הפרדת רכוש. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי סמכויותיו של בית המשפט לענייני משפחה חלות על ערכאות ערעור וכי הצורך בגילוי מלא בשלב זה גובר על שיקולי צנעת הפרט, מה גם שהמבקש טרם הוכיח הפרדה רכושית. עוד ציין בית המשפט כי צו הגילוי שירת את מטרת החקירה המוקדמת, במיוחד בהתחשב בגילו של המבקש. משכך, נדחתה בקשת רשות ערעור על ההחלטה.