ת"א 22410-11-14

תקציר

התובעים, אלי וקנין, אסף מירצקי וחן מור, תבעו את אילן פרץ ורונן פלדהמר, ואת אילן ורונן רכב פרימיום בע"מ, בגין אי תשלום מסי יבוא על כלי רכב שהתובעים ייבאו מחו"ל. התובעים טענו כי שכרו את שירותיהם של הנתבעים לצורך ייבוא כלי הרכב וכי הנתבעים אחראים לכל התהליך, לרבות תשלום המסים. הנתבעים טענו כי הם רק סיפקו שירותי ייעוץ לתובעים וכי התובעים היו אחראים באופן אישי לתהליך היבוא ולתשלומי המס. בית המשפט מצא כי בעוד התובעים היו מודעים לתפקידם כיבואנים אישיים של כלי הרכב וחתמו על מסמכי היבוא הנדרשים, הנתבעים היו האחראים העיקריים לתהליך היבוא ולתשלום המסים בחסר. נמצא כי הנתבעים ניסחו הסכמים שהציגו אותם כמוכרים ויבואנים של כלי הרכב, ואת התובעים כמזמינים או קונים. התמורה ששילמו התובעים לנתבעים כללה את עלות הרכב, מסי יבוא והוצאות נוספות, דבר שסתר את טענת הנתבעים כי הם סיפקו שירותי ייעוץ בלבד. הנתבעים גם לא סיפקו לתובעים פירוט ברור של עלויות או חשבוניות בגין שירותים אלה. כמו כן, מצא בית המשפט כי רווחי הנתבעים מהעסקאות היו גבוהים מכפי שטענו וכי לא הוכיחו את חישוביהם בדבר המחירים ששולמו עבור כלי הרכב וההוצאות הנוספות. טענת הנתבעים כי התובעים היו מודעים לדיווח החסר ולכן עליהם לשאת באחריות המלאה לגירעון המס לא התקבלה. בית המשפט ייחס לתובעים אחריות תורמת המבוססת על הודאתם כי ידעו שהרכבים מיובאים באופן אישי וכי המחירים ששילמו נמוכים משווי השוק. עם זאת, טענות התובעים על גניבה ומרמה נגד אילן ורונן נדחו, שכן גם התובעים היו מודעים לתמחור ובחרו שלא לשאול יותר מדי שאלות. בסופו של דבר החליט בית המשפט כי אילן ורונן רכב פרימיום בע"מ אחראים לשלם לתובעים את הסכומים שהסכימו לשלם לרשויות המס, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. סכומים אלה חושבו על בסיס ההסדרים אליהם הגיעו התובעים עם רשויות המס. בית המשפט גם הורה לחברה לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. התביעה נגד אילן ורונן באופן אישי נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא סיבה להרים את מסך ההתאגדות או להטיל עליהם אחריות אישית.