ת"א 61539-08-20

תקציר

במרכזה של המחלוקת נסובה הסכם שכר טרחה עבור שירותים משפטיים שניתנו על ידי התובעים לנתבעת. התובעים, שני עורכי דין, טענו כי הנתבעת חתמה על הסכם שכר טרחה המזכה אותם בשכר טרחה כולל של 55,000 ₪ (בתוספת מע"מ) עבור שירותיהם. הנתבע, לעומת זאת, טען כי חתימתו על הסכם שכר הטרחה אינה אמיתית וכי גם אם כן, יש לבטל את ההסכם בשל חוסר שיקול דעתו הנובע ממצבו הרפואי ותרופותיו. עוד טען כי התובעים ניצלו את מצוקתו וכי היה הסכם נפרד בעל פה תמורת שכר טרחה נמוך יותר. בית המשפט בחן בקפידה את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. בית המשפט קיבל את גרסת התובעים לאירועים, ומצא כי הנתבע אכן חתם על הסכם שכר הטרחה. הניתוח הגרפולוגי שהגישו התובעים, אשר הנתבע לא התנגד לו, אישר את אמיתות חתימת הנתבע. עוד קבע בית המשפט כי מצבו הרפואי של הנתבע ותרופותיו לא פגעו בשיקול דעתו, שכן הוא לא הביא חוות דעת רפואית התומכת בתביעתו. זאת ועוד, התנהלותו של הנתבע, לרבות תשלומיו בהתאם לתנאי הסכם שכר הטרחה, העידה על הכרתו בתוקפו של ההסכם. בית המשפט קבע כי שכר הטרחה שהוסכם עליו הוא סביר ולא יכול להיחשב גבוה באופן בלתי סביר ביחס למחירי השוק. כמו כן, לא נמצאו ראיות לניצול או עושק מצד התובעים, וצוין כי הנתבע ובת זוגו נראו כאנשים אינטליגנטיים ומודעים. גם טענת הנתבע בדבר הסכם בעל פה תמורת שכר טרחה נמוך יותר נדחתה, שכן נעדרה כל ראיה תומכת. לאחר שהגיע למסקנה כי הסכם שכר הטרחה תקף ומחייב, קבע בית המשפט כי הנתבעת חייבת לתובעים 52,650 ₪ (בתוספת מע"מ) בגין שכר טרחה שלא שולם. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 15,114 ₪, בתוך 30 יום. התובעים, שיבחרו לייצג את עצמם, יקבלו שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח והוצאות נוספות בסך 5,114 ש"ח, בכפוף להגשת מסמכים מתאימים בתוך 14 יום מיום מתן פסק הדין. בית המשפט הדגיש כי יש לשלם את הסכומים במלואם בתוך פרק הזמן הנקוב, אחרת ייגררו ביניהם הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק. פסק הדין אף העניק לצדדים זכות ערעור.