סע"ש 1965-12-21

תקציר

העובד טען כי מעסיקו לשעבר לא כיבד את זכויותיו בנוגע לוותק, פיטורים שלא כדין ותשלומים שונים לרבות פיצויי פיטורים, דמי חופשה, דמי הבראה והפרשות לפנסיה. המעסיק טען כי זכויותיו של העובד אופסו עקב החלפת מעסיקים, כי נערך לו שימוע לפני פיטוריו וסיפק את כל התשלומים להם זכאי העובד. בית הדין קבע כי יש לחשב את זכויות העובד על בסיס כל תקופת העסקתו משנת 2008, לרבות הוותק שלו, שכן לא חל שינוי בפועל במתכונת העסקתו לאחר חילופי המעסיקים. העובד היה מודע לכוונת המעסיק לצמצם את העסק במשך חודשים, ולכן פיטוריו לא היו פתאומיים. בית הדין קיבל את גרסת העובד לגבי מועד הפיטורים – 1.7.2021, ותביעת המעסיק לניכוי דמי הודעה מוקדמת נדחתה. באשר לתשלומים שתבע העובד, בית הדין הורה למעסיק לשלם לעובד 152.25 ₪ בגין ההפרש בפיצויי הפיטורים שלו מתקופת העבודה הראשונה. לגבי תקופת ההעסקה השנייה, בית הדין מצא כי העובד אף קיבל שכר יתר, ולכן דחה את תביעתו. גם תביעתו של העובד להפרשות לפנסיה נדחתה מאחר שלא היו לה כל ראיות או חישוב מפורט, והעובד היה זכאי להפרשות רק עד שבע שנים לפני התביעה. בית הדין קיבל חלקית את תביעת העובד לדמי חופשה, והורה למעסיק לשלם עבור רכיב זה 10,875 שקל. העובד היה זכאי גם ל-2,290.22 ₪ עבור דמי הבראה. לפיכך, התביעה התקבלה בחלקה הקטן, והמעסיק חויב לשלם לעובד את הסכומים האמורים בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו.