בג"צ 1662/05

תקציר

העותרים במקרה זה ביקשו לבטל סעיפי תחולה ספציפיים בחוק הביטוח הלאומי ובהסכם גמלת הניידות, בטענה כי סעיפים אלה פוגעים בשוויון ובזכות לקיום בכבוד. הבעיות נובעות מתיקונים לחוקים אלה, שהעניקו הטבות חדשות לנכים שהגיעו לגיל זקנה החל מ-1 בינואר 2002, למעט כ-39,400 אנשים שהגיעו לגיל זקנה מוקדם יותר. העתירה ערערה על כך כאפליה שרירותית, וטענה כי כל הקשישים בעלי המוגבלויות מהווים קבוצה הדורשת יחס שווה, על אף מגבלות התקציב עליהן הצביעו המשיבים. בית המשפט הכיר בפגיעה החוקתית בזכות לשוויון, אך אישר את הסעיפים הנבחנים, וקבע כי הם נקבעו בשיקולים תקציביים לגיטימיים והציעו את הפגיעה המינימלית הנדרשת בזכויות כדי להבטיח את חקיקת החוק. פסק הדין הדגיש את ההבחנה בין קצבת נכות לקצבת זקנה, וציין היסטוריה חקיקתית ובלתי נמנעות של מגבלות תקציביות. למרות שבית המשפט לא היה מרוצה מהוגנות התוצאות, הוא הדגיש את תקינות הליך החקיקה וסבירותו תחת אילוצים. ההחלטה דחתה גם את הטענות בדבר פגיעה בזכויות יסוד, לרבות הזכות לקיום בכבוד, בשל היעדר ראיות עובדתיות לפגיעה כזו בחוק הקיים. בית המשפט קרא לשקול את הרחבת תחולת ההטבות בביטוח בריאות וחזר על מחויבותו ליושרה חקיקתית תוך התייחסות למדיניות חברתית מתפתחת בגבולות התקציב.