עמ"ש 59552-06-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור שהגישה אם שביקשה רשות להעתיק את מקום מגוריה של בתה הצעירה לעיר אחרת, מ'. הערעור נדון בפני השופט נפתלי שילה, המשנה לנשיא שאול שוחט והשופטת עינת רביד מבית המשפט לענייני משפחה. פסק הדין נסוב במידה רבה סביב עקרון טובת הילד, וקובע כי ההסדר הנוכחי, המאפשר לילד לקיים מערכת יחסים בריאה עם שני הוריו, צריך להימשך. הדו"ח שהציגו רשויות הרווחה, שהיה חד-משמעי בהמלצותיו, לצד התנהלותה המפוקפקת של האם, העלו חשש להידרדרות אפשרית ביחסיה של הילדה עם אביה אם יאושר המעבר. עדותה של העובדת הסוציאלית חיזקה את התפיסה כי המעבר של הילדה למ' לא יהיה לטובתה. השופטים הדגישו את עליונות טובת הקטינה, הגוברת על זכותה של האם לקבוע את מקום מגוריה. טענת האם כי על האב לעבור במקומו לא נדונה, שכן היא לא הוצגה קודם לכן בבית משפט קמא ונעדרה כל בסיס וראיות תומכות. בנוסף, הדגיש בית המשפט את החשיבות בכך ששני ההורים יקבלו זה את תפקידיו ההוריים של זה וישמרו על קשר, במיוחד בהתחשב בגילה הצעיר של הילדה, הראויה לקשר משמעותי הן עם אמה והן עם אביה. פסק דינו של השופט שילה, ששאר השופטים הסכימו איתו, לקח בחשבון גם את האתגרים הלוגיסטיים של המהלך המוצע ואת העומס הפוטנציאלי על הילד. משכך, הערעור נדחה, והאם חויבה לשאת בהוצאות, כאשר הערבות שהופקדה על ידה הועברה לאב.