תמ"ש 37204-02-22

תקציר

הנתבע פרסם מספר פרסומים ברשתות החברתיות כגון פייסבוק ויוטיוב, תוך השמצת התובע בכינויי גנאי, האשמות שווא על התנהגות פלילית ואף ייחוס מותם של בני משפחתו של התובע אליו. הפרסומים הופצו בתפוצה רחבה והגיעו לצדדים שלישיים, תוך גרימת השפלה ופגיעה פוטנציאלית במוניטין המקצועי של התובעת. לאחר שבחן את אופי הביטויים בהם נעשה שימוש ואת השפעתם, מצא בית המשפט כי הם מהווים לשון הרע כהגדרתה בחוק. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הפרסומים אינם מותרים תחת אף אחת מהחסינות או ההגנות המוחלטות המפורטות בסעיפים 13, 14 או 15 לחוק איסור לשון הרע. באשר לטענת הנתבע כי הפרסומים היו נכונים, לא מצא בית המשפט כל ראיה התומכת בטענה זו. טענות הנתבעת, שהתבססו על התכתבויות ישנות ואירועים שקדמו להסכם הבוררות בין הצדדים, לא היו משכנעות. בית המשפט הדגיש כי אמיתות הפרסומים לא הוכחה, ואף לא היה בהם עניין ציבורי. תחת זאת, השופט ציין כי נראה כי הנתבע מונע על ידי תחושה מתמשכת של טינה כלפי התובע. משכך, קיבל בית המשפט את תביעת התובע והורה לנתבע לפצות את התובע בגין פגיעה בשמו הטוב ובכבודו, בצירוף הוצאות משפט, בסך 84,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום. בנוסף, הוציא בית המשפט צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לפרסם לשון הרע נוספת נגד התובע ובני משפחתו, תוך הסרה מיידית של פרסומים כאמור. פסק הדין, בהשמטת פרטים מזהים, ניתן לפרסום.