פר"ק 25351-01-12

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותם של שני הסכמי שכירות משנת 1999 בדבר פטור מתשלום דמי שכירות נוספים. הנאמנים, שהם בעלי תפקידים הממונים על ידי בית המשפט, מבקשים לברר באמצעות בקשה למתן הוראות האם החוכרים, אגד ודן, מחויבים לשלם את מלוא דמי השכירות ללא ניכויים. לטענת אגד ודן, יש לפרש את ההסכמים באופן שיפטור אותם מתשלום דמי השכירות הנוספים עם כניסתו של המשכיר להליכי התמחות. הנאמנים טוענים כי ההסכמים ברורים וחד משמעיים, ויש לפרשם כפשוטם, דבר שיחייב את אגד ודן להמשיך לשלם את דמי השכירות הנוספים גם במהלך הליכי ההתמחות. בית המשפט מגיע למסקנה כי הבקשה להוראות אינה מתאימה לבירור מחלוקת זו. נמצא כי פרשנות הסכמי השכירות מחייבת בירור עובדתי יסודי, לרבות בחינת כוונת הצדדים בעת החתימה, נסיבות החתימה וההיגיון הכלכלי העומד מאחורי ההסכמים. ניהול הליך מקוצר יגרום עוול ויפגע בזכויות הפרוצדורליות והמהותיות של אגד ודן. לפיכך, בית המשפט קובע כי הסכסוך צריך להידון בתביעה אזרחית רגילה, ומאפשר לנאמנים להגיש תביעה נגד אגד ודן. ההחלטה מתקבלת ללא צו להוצאות, ובית המשפט מדגיש כי אין בדבריו כדי להצביע על עמדה כלשהי לגופם של פרשנויות הסכמי החכירה.