עת"מ 51909-11-17

תקציר

העותרים הגישו תביעה נגד החלטת המשיב להעדיף נבחנים שענו לעומק על שאלה אחת או יותר על פני אלה שענו על שאלות רבות יותר, אך במידה פחותה, לאחר שבחינה שערך המשיב סבלה מתקלות משמעותיות. העותרים טענו כי שיטת ההערכה שנבחרה היא בלתי סבירה ומפלה, וביקשו מבית המשפט להורות למשיבים לבחור בדרך חלופית שתיתן להם הזדמנות לעמוד בבחינה. בית המשפט הכיר בכך שהשיטה אינה מושלמת ומביאה לתוצאות לא שוויוניות לנבחנים. היא הדגישה כי תפקידו של בית המשפט אינו להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של הגוף המוסמך, וכי השיטה שנבחרה, אף שאינה האפשרות היחידה או בהכרח הטובה ביותר, לא הגיעה לדרגת חוסר סבירות שתצדיק את התערבותו של בית המשפט. עם זאת, בית המשפט מצא כי השיטה לא הצליחה להשיג שוויון פנימי בין קבוצת הנבחנים שביקשה להעדיף, שכן היא הביאה לתוצאות לא שוויוניות עבור נבחנים בעלי מיקום דומה. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי השיטה מפלה ללא הצדקה ופוגעת בזכותם של העותרים לשוויון. בית המשפט קיבל אפוא את העתירה, ביטל את החלטת המשיב והורה למשיב לשלם לעותרים אגרות בית משפט ושכר טרחת עורך דין.