ת"א 64173-12-17

תקציר

בעל דירה בירושלים, התובע, תבע את הנתבעים, שהיו דיירים, לפנותם מהדירה. התובעת טענה כי הנתבעים לא היו דיירים מוגנים והפרו את הסכמי השכירות בכך שמכרו חלק מהדירה ללא הסכמה, הרוויחו ולא אכלסו את הדירה. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, ביקשו שיכירו בהם כדיירים מוגנים וביקשו לרשום טובת הנאה לטובתם בגין השימוש בגג. כמו כן ביקשו להסיר גדר ברזל שהתקין התובע. בית המשפט פסק לטובת התובעת וקבע כי הנתבעים נטשו את הדירה ואינם דיירים מוגנים. הנתבעת 1 לא התגוררה בדירה משנת 1997 ולא יכלה לטעון לזכויות בחלק סאבלט בדירה, שכן הציגה עצמה בפני רשויות המדינה כחסרת זכויות בדירה לקבלת הטבות. זאת ועוד, הסכמי השכירות אסרו על שכירות משנה ללא הסכמה בכתב, וטענות הנתבעים לא נתמכו בראיות. באשר לנאשם 2, הורה בית המשפט על פינויו משתי יחידות אך התיר לו להישאר ביחידה הגדולה ביותר, יחידות 1-4, שכן התגורר בה בעת מות אמו ולא הייתה לו דירה אחרת. בית המשפט דחה גם את תביעתם שכנגד של הנתבעים, בקובעו כי הגג היה רכושה הבלעדי של התובעת וכי הורי הנתבעים לא השתמשו בו למעלה מ-30 שנה לפני חתימת ההסכם משנת 1989. לפיכך, לא הייתה לנתבעים זכות להחזיק בגג או לרשום בו טובת הנאה. בנוסף, הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובע 55,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-3,000 ₪ הוצאות משפט נוספות, כאשר הנתבע 1 ישלם 40,000 ₪ והנתבע 2 ישלם 15,000 ₪. הפינוי נקבע תוך 60 יום מיום מתן פסק הדין, ולנתבעים ניתן אישור לפצל את הדירה.