תאד"מ 20885-12-24

תקציר

בכבוד השופט חילמי חג'וג', בית משפט השלום בנתניה **נושא:** ניתוח משפטי של בקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי וחוסר תום לב. **רקע:** התובעת, לד לייטינג סולושיינס בע"מ (להלן: "המשיבה"), הגישה תביעה כספית נגד הנתבעת, צלול בריכות שחיה בע"מ (להלן: "המבקשת"). המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענת התיישנות, שיהוי וחוסר תום לב. **טענות המבקשת (בתמצית):** 1. **התיישנות:** עילת התביעה נסמכת על הזמנה משנת 2016, לטענת המבקשת, החוב היה אמור להיות משולם עד 31.10.2016. לכן, תקופת ההתיישנות (7 שנים) הסתיימה ב-31.10.2023, והתביעה הוגשה ב-8.12.2024, לאחר שחלפה למעלה משנה מתום תקופת ההתיישנות. המבקשת מכחישה כי ביקשה לדחות את מועד התשלום או כי התקיימה פגישה עם המשיבה שבה נתבקשה דחייה נוספת. 2. **שיהוי וחוסר תום לב:** המשיבה "ישנה על זכויותיה", לא הגישה תביעה במשך שנים, והמבקשת הסתמכה על כך. הגשת התביעה כעת מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב מהותי. **טענות המשיבה (בתמצית):** 1. **פגמים פרוצדורליים:** הבקשה הוגשה בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 46, ככל הנראה הכוונה לתקנה 49), לא נשלחה הודעה על כוונה להגיש בקשה, ולא צורף תצהיר. 2. **התיישנות:** לטענת המשיבה, מועד ההתיישנות לא נספר ממועד ההזמנה אלא ממועד ההפרה או הנזק הנטען. המבקשת רכשה סחורה ב-31.7.2016, שהייתה אמורה להיות משולמת ב-31.1.2016 (טענה זו סותרת את האמור בסעיף 20, שם צוין 31.10.2016). עם הגעת מועד התשלום, ביקש מנהל המבקשת דחייה לתשלום עד 31.10.2017, ולאחר מכן, בפגישה ב-9.2.2018, נתבקשה הארכה נוספת עד 31.12.2018. לאור הסכמות אלו, לטענת המשיבה, עילת התביעה נולדה ב-31.12.2018, ובהתאם, התביעה הוגשה טרם חלפה תקופת ההתיישנות. 3. **שיהוי:** התביעה הוגשה תוך זמן סביר לאחר לידת עילת התביעה. לא נגרם למבקשת כל נזק מהשיהוי הנטען, והמשיבה פנתה למבקשת בדרישות תשלום לפני הגשת התביעה. **דיון והכרעה:** **א. מועד הגשת הבקשה:** השופט דן בסוגיית הגשת הבקשה שלא במסגרת "רשימת הבקשות" לפי תקנה 49 לתקנות סדר הדין האזרחי. נקבע כי אף שהבקשה הוגשה שלא בהתאם לתקנות, סילוק על הסף הוא סעד קיצוני, ויש מקום לדון בבקשה לגופה, לאור התכלית של דיון בטענות התיישנות בשלב מקדמי. **ב. התיישנות:** 1. **המסגרת החוקית:** סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע תקופת התיישנות של 7 שנים לתביעות שאינן במקרקעין. סעיף 6 קובע כי מירוץ ההתיישנות מתחיל ביום לידת עילת התובענה. 2. **העובדות החלוקות:** קיימת מחלוקת מהותית בין הצדדים לגבי מועד לידת עילת התביעה. המבקשת טוענת כי מועד התשלום היה 31.10.2016, ולכן התביעה התיישנה. המשיבה טוענת כי היו הסכמות לדחיית מועד התשלום, תחילה עד 31.10.2017 ולאחר מכן עד 31.12.2018, וכי עילת התביעה נולדה ב-31.12.2018. 3. **החלת הדין:** השופט מציין כי בדיני חוזים, עילת התביעה נולדת כעיקרון ביום ההפרה. אם אכן הוכח כי הייתה הסכמה הדדית על הארכת מועד לתשלום, הרי שהתקופה שעד למועד החדש לא נחשבת להפרה, ומירוץ ההתיישנות יחל רק במועד החדש שנקבע. 4. **הצורך בבירור עובדתי:** מאחר שהצדדים חלוקים על עצם קיום ההסכמות להארכת מועד, מדובר בשאלה עובדתית מהותית הדורשת בירור. לכן, אין מקום לדחות את התביעה על הסף בשלב זה. סעיף 9 לחוק ההתיישנות, הדן בהודאה בחוב, אינו רלוונטי בהיעדר טענה מצד המשיבה בדבר הודאה כזו, והמבקשת אף טוענת כי לא הוצג מסמך בכתב. **ג. שיהוי ושימוש לרעה בהליכי בית משפט:** 1. **המסגרת המשפטית:** טענת שיהוי נבחנת לפי מבחן "דבר מה נוסף" מעבר לחלוף הזמן. נדרשים שני תנאים מצטברים: (א) התובע זנח את זכות התביעה; (ב) קיימת הרעה במצב הנתבע בשל השיהוי (נזק ראייתי). יש הגורסים כי נדרש גם תנאי שלישי - חוסר תום לב. 2. **החלת הדין:** * **זניחת זכות התביעה:** המבקשת לא הוכיחה כי המשיבה זנחה את תביעתה. העובדה שהצדדים ניהלו דין ודברים ואף ניתנו ארכות הדדיות, כפי שהמשיבה טוענת, אינה מעידה על זניחת התביעה. * **הרעה במצב הנתבע:** טענה זו לא הוכחה. השיהוי הנטען אינו תוצאה של התנהגות בלתי ראויה או בלתי צפויה של המשיבה, לאור מערכת היחסים בין הצדדים וההסכמות הנטענות. * **חוסר תום לב:** המבקשת לא הוכיחה כי הגשת התביעה נעשתה בחוסר תום לב. 3. **תצהיר:** השופט מציין כי הבקשה לסילוק על הסף הוגשה ללא תצהיר, בניגוד לתקנה 50 לתקנות סדר הדין האזרחי, אך הדבר אינו מהווה עילה למחיקת הטענות העובדתיות, שכן יש לדון בבקשה לגופה. **החלטה:** לאור האמור, בית המשפט קובע כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות. סילוק על הסף הוא סעד קיצוני, ובענייננו, קיימת מחלוקת עובדתית מהותית לגבי מועד לידת עילת התביעה, אשר מחייבת בירור במסגרת הדיון בתביעה לגופה. כמו כן, לא הוכחו התנאים הנדרשים לקבלת טענת שיהוי. **הוצאות:** נקבע כי המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ₪, לאור העובדה שהבקשה נדחתה, אך עם זאת, הותנה התשלום בכך שלא מדובר במקרה של פשרה. **חידוש משפטי/מגמה:** פסק הדין מדגיש את הזהירות הנדרשת בבחינת בקשות לסילוק תביעה על הסף, במיוחד כאשר טענת ההתיישנות תלויה בהכרעה עובדתית מורכבת. אף על פי שקיימות תקנות חדשות (כמו תקנה 49) שמטרתן לייעל את ההליך, בית המשפט שומר על גמישות בשיקול דעתו, ואינו רואה בחלוף מועד להגשת בקשה לפי התקנות עילה לדחיית הבקשה לגופה, במיוחד כאשר מדובר בטענה מהותית כמו התיישנות, אשר מטרתה להביא לבירורה המוקדם. בית המשפט מחזק את העיקרון כי יש לבחון טענות התיישנות בשלב מקדמי, אך אם בחינתן דורשת בירור עובדתי, יש לדחות את הבקשה על הסף.