ע"א 8142/04

תקציר

הערר על החלטת שר הבריאות להתלות רישיון רפואי למשך חמש שנים לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים נדחה. בערעור, שהוגש על ידי כירורג שהתנהגותו וכשירותו נחקרו במספר תלונות, נטען כי סטנדרט ההוכחה בהליך המשמעתי צריך להיות מעבר לכל ספק סביר, וסטנדרט זה לא התקיים בעניינו. זאת ועוד, המערער חלק על מספר ממצאים של הוועדה שדנה בתלונות, ובהם העדפת הוועדה להאמין לעדויות המתלוננים על פני עדותו שלו, שימוש בסם בניגוד להתוויה וניהול לקוי של רשומיו הרפואיים. המשיב, המייצג את שר הבריאות, טען כי החלטת הוועדה הייתה מבוססת ואין להתערב בה, והעונש שהוטל היה הולם בהתחשב בהתנהלותו של המערער. בית המשפט הסכים עם המשיב בכל הסעיפים. ההחלטה התבססה על ראיות רבות, לרבות עדויות מומחים, וממצאי הוועדה היו סבירים ומעוגנים בראיות. השימוש בסם המדובר היה בניגוד לתקנות הרלוונטיות ולנוהג המקובל, ורישומי המערערת נשמרו בצורה גרועה. בית המשפט הגיע למסקנה כי ההשעיה בת חמש השנים מוצדקת ולא חמורה מדי, ולכן דחה את הערעור מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.