ת"א 19066-05-16

תקציר

המקרה, מרמור ואח' נ' שטייניץ, היא עתירה אזרחית בגין תביעה שהגישו מרים ויצחק מרמור נגד אייל שטייניץ בעילה של לשון הרע, רשלנות ושקר פוגעני, בבקשה לסעד כספי בסך 1,150,000 ₪. התובעים, ששכרו נכס בכפר ביאליק לצורך הפעלת בית קפה/מסעדה, טענו כי שטייניץ, שכנתם, פעלה להפסקת פעילות המסעדה והפיצה מידע כוזב לשוכרים פוטנציאליים, ובכך הפריעה להם לחתום על הסכמי שכירות. שטייניץ, שייצג לקוחות שהתנגדו למסעדה, טען כי מעשיו לגיטימיים וכי טענות התובעים הן ניסיון להרפות את ידיו. בית המשפט לא מצא טעם בטענות התובעים. בית המשפט קבע כי הנזקים הנטענים לא נגרמו על ידי שטייניץ אלא על ידי החלטת הוועדה המגבילה את היתר ההפעלה של המסעדה. יתר על כן, הראיות שהוצגו לא תמכו בטענות בדבר רשלנות ושקרים פוגעניים, שכן לא היה קשר סיבתי בין מעשיו של שטייניץ לבין הנזק הנטען. באשר לתביעת לשון הרע, קבע בית המשפט כי דבריו של שטייניץ, כפי שנרשמו בתמליל, אינם מהווים לשון הרע, והתובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. משכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה לכל צד לשאת בהוצאותיו, בהתחשב בהתנהלות המוגזמת ובעומס המוטל על ההליך השיפוטי על ידי שני הצדדים.