ת"א 1069/96

תקציר

התובע, פועל בניין, נפגע בתאונת דרכים בעת שנסע ברכב שהופעל על ידי הנתבעת 1, המבוטחת על ידי הנתבעים 2 ו-3. התובע סבל מנכויות משמעותיות, לרבות עיוורון בעינו השמאלית, בעיות קוסמטיות, הפרעות שפה ודיבור קשות ושיתוק חלקי בצד ימין של גופו. הערכות מומחים קבעו כי הנכות הרפואית הכוללת שלו היא עד 0.84.59%. באשר לפיצויים, בית המשפט מצא כי טענות התובע לגבי השתכרותו בעבר לא היו משכנעות, ובמקום זאת פסק לו שכר חודשי של 1,400 ₪ למשך 49 חודשים, בסך כולל של 110,049.12 ₪. בגין הפסד השתכרות עתידי קיבל בית המשפט 2,000 ₪ כמשכורתו החודשית של התובע, ובסך הכל 527,957.18 ₪. התובע ביקש קצבת ניידות, אך בית המשפט דחה ממנו סכום רכישת רכב, ובמקום זאת פסק 700 ₪ לחודש עבור הוצאות נסיעה, בסך כולל של 218,491 ₪ לאחר היוון. כמו כן פסק בית המשפט 10,000 שקלים בגין הוצאות נסיעה בעבר ו-5,000 שקלים בגין נסיעה לבית החולים. טענות התובע לאובדן זכויות סוציאליות והוצאות אשפוז בבית החולים ברמאללה נדחו מחוסר ראיות מספיקות. עזרה וסיוע מהזולת הוענקו בסך 50,000 ש"ח לעבר ו-4,000 ש"ח לחודש לעתיד, ובסך הכל 1,248,520.06 ש"ח. כמו כן פסק בית המשפט 129,793 ש"ח בגין כאב וסבל. ניכויים בוצעו בגין תשלומים קודמים שקיבל התובע בסך של 102,253 ₪, לצד סכום של 80,000 ₪ שהוקפא למשך שנה לצורך קביעת הזכאות לגמלת ניידות. אם תאושר, ינוכה סכום זה מהפיצוי; אחרת, הוא יועבר לתובע. בסיכומו של דבר, נפסקו לתובע סך של 2,096,410.36 ₪, כולל הסכומים שצוינו, בניכוי הניכויים, ו-13% נוספים בצירוף מע"מ ושכר טרחת עורך דין. כמו כן חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות התובעת. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 27.7.99.