ס"ע 30347-04-14

תקציר

התובעות, מטפלות במעון, תבעו הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות וגמול שבועי/חגים, ודמי חגים. עוד נטען, כי הנתבעת פיטרה שלא כדין את אחת התובעות בעת שהייתה בחופשת מחלה, ומבלי לקיים שימוע כדין. התובעים טענו כי הם זכאים לגמול שעות נוספות עבור כל שעה נוספת מעבר לשעה השביעית של משמרת הלילה, אשר יחושב על פי השכר המשולם עבור משמרת הלילה, כולל תוספת של 50%. עוד טענו כי הפסקה של פחות מ-8 שעות בין משמרת למשמרת אינה קוטעת את רצף העבודה, ולכן יש להתייחס לכל שעות העבודה על ידם כיום עבודה אחד. בנוסף, התובעים תבעו דמי חגים בטענה שעבודתם בחגים לא הייתה מתוך בחירה, אלא מתוך צורך. מנגד, הנתבעת טענה כי תביעת התובעים להפרשי שכר אינה מבוססת על נורמה מחייבת, וכי התוספת של 50% היוותה הסדר מיטיב עמה. עוד טען הנתבע כי הפסקה של למעלה מ-3 שעות קוטעת את רצף העבודה באותו יום. באשר לדמי חגים, טענה הנתבעת כי התובעים ידעו שעבודתם כוללת עבודה בחגים, ולכן אינה יכולה לטעון כי העסקתם במהלך החגים הייתה מתוך צורך. בית הדין קבע כי התובעים זכאים לגמול שעות נוספות עבור כל שעה מעבר ל-7 שעות העבודה הרגילות במשמרת הלילה, אשר יחושבו לפי השכר הרגיל בשעות הרגילות שקדמו לאותן שעות, לרבות התוספת של 50%. עוד קבע בית המשפט כי הפסקה של פחות מ-3 שעות במהלך יום עבודה קלנדרי אחד אינה קוטעת את רצף העבודה באותו יום קלנדרי. באשר לדמי חגים, קבע בית המשפט כי מנסיבות המקרה עולה כי יש לראות את התובעים כמי שעבדו בחגים שלא מתוך בחירה אלא מתוך כורח ולכן פסק להם דמי חגים. בנוסף, בית המשפט קבע כי הנתבעת פיטרה שלא כדין את אחת התובעות מבלי לקיים שימוע כדין, ופסק לה פיצוי לא ממוני בגין כך. הנתבעת חויבה לשלם לכל תובע את הסכומים הנקובים, לרבות הפרשי שכר, דמי חגים ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין, וכן הוצאות התובע.