עת"מ 36139-09-24

תקציר

השופט החליט לדחות את העתירה על הסף משום שעמד לרשות העותר סעד חלופי אחר. השופטת הדגישה כי תזכיר ועדת האתיקה הארצית מהווה חוות דעת מקדמית, המלצה או הנחיה, ואינו החלטה מנהלית שניתן לערער עליה לבית המשפט. תחת זאת, על העותר לפעול בהתאם להליך המשמעתי הקבוע בחוק לשכת עורכי הדין, שעניינו הצגת טענות תחילה בפני ועדת האתיקה המחוזית, לאחר מכן בפני בתי הדין המשמעתיים, ורק לאחר מכן, במידת הצורך, בפני בית המשפט. זהו תחום מקצועי ספציפי עם חקיקה משלו, והעותר, עורך דין, צריך לפעול לפי נהלים אלה. השופט אף הזהיר מפני ניסיונו של העותר ליצור קיצור דרך לעקיפת ההליך המשמעתי, אשר ירוקן למעשה את סמכותם של בתי הדין המשמעתיים. בנוסף, נקט השופט זהירות בהימנעותו מהתעמקות לגופו של עניין, שעלול לעלות בהליכים משמעתיים עתידיים. עם זאת, השופט ציין כי החלטת ועדת האתיקה הארצית הייתה סבירה, הגיונית וראויה, ואין צורך בהתערבות בית המשפט. לבסוף הורה השופט לעותר לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים, וקבע את הסכום על 15,000 ₪.